|
|
Page:313
להגמיש את תוכנה , ולהרשות לבני הזוג לבחור מבין טיפוסים שונים של כתובות כדי לבטא את סגנון החיים שהם מעוניינים בו . נאמר גם כי ראוי שתיכלל בכתובה התחייבות לשיתוף פעולה בין בני הזוג בהתגברות על משברים , ושתודגש מחויבותם המוסרית בינם לבין עצמם וכלפי ילדיהם , וכי כדאי שתיכלל בכתובה גם התחייבות לביטוח חיים לטובת בן הזוג ולתשלום התשלומים השנתיים כסדרם . הרבנות הראשית התעלמה מהצעות אלו והמועצות הדתיות ממשיכות להנפיק כתובות מסורתיות שיש בהן מעט מאוד גיוון ( למשל , הכתובה המסורתית שרווחה ביישוב האשכנזי הישן בירושלים נמצאת עדיין בשימוש בכמה מקומות . ( יתר על כן , הנוסח הרשמי שניתן לזוגות הוא לרוב הנוסח הסטנדרטי האשכנזי , ואילו הנוסחים שהיו מקובלים בארצות האיסלאם ובין הספרדים כמעט נעלמו . החדשנות העיקרית בתחום הכתובה בישראל היא של התנועה הקיבוצית . לצורכי טקסי נישואים , שמלכתחילה איבדו בקיבוצים את צביונם הדתי , לא נמצאה הכתובה המסורתית מתאימה . ואולם בהשראתה נוצרו מסמכים מקבילים שזכו לשמות שונים , כגון " מגילת הנישואים , " " כתב ברית הנישואים , " " כתב כלולות , " " הסכם לחיים משותפים " ( המנוסח כחוזה לכל דבר ) וכן גם " כתובה . " קיבוצים אחדים אימצו נוסח סטנדרטי קצר ( למשל קיבוץ מרחביה , או פלמח צובה , ( אשר נדפס עם מרווחים ריקים למילוי שמות חברי הקיבוץ המתחתנים . הטקסט מדגיש את ההוויה הקיבוצית ואת קיומה של מדינת ישראל . בקיבוצים אחרים העדיפו נוסח אישי יותר אשר השתנה מזוג אחד למשנהו . בכתובה אופיינית מבית–השיטה , למשל , משנת , 1986 נכתב : " ביום ט " ו באב תשמ " ו , הוא חג האהבה , 38 לתקומת מדינת ישראל , כאן בבית–השיטה לנוכח העמק והגלבוע , ועל דעת השארים והקרואים וכל העדה הזו , אומרים אנו ... זה לזו ' הווה לי לרעי והיי לי לרעיה , לחיות ביחד חיי משפחה ואהבה , ולהקים בית בישראל . "' במקרים אחרים כמעט נעלם הפרט ונמזג בכלל הקיבוצי – למשל בכתובה מחצור : " תהא ברית זאת נדבך איתן בביתנו הקיבוצי , חוליה נוספת בשרשרת הדורות , ברית של דבקות בערכי הקיבוץ . " חלק בלתי נפרד מהכתובה המודרנית הוא עיטורה האמנותי . בעוד שבעבר היו אמני הכתובות רובם אנונימיים , כבר בתחילת המאה ה20– עיצבו , כמה אמנים ידועים כתובות ברוח חדשה , ובהם אמני בצלאל זאב רבן ושמואל בן–דוד . בכתובה של בןדוד מירושלים , 1926 ( מוזיאון ישראל , ( החתן והכלה נראים כזוג חלוצים הפוסעים לאוהלם על רקע ירושלים . בארצות הברית אייר האמן האמריקני היהודי החשוב , בן שאהן , בשנת 1961 כתובה ( המוזיאון היהודי ניו יורק , ( שבה יש דגש על קליגרפיה עברית חדשנית בסגנונו האישי המיוחד . אך הפריחה האמיתית והעממית של אמנות הכתובה המודרנית החלה , לצד מגמות חדשות בניסוח הטקסט , בשלהי שנות ה60– וראשית שנות ה . 70– ואם בתחילה היו אלה בעיקר בני הזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי בארצות הברית שהחלו מזמינים כתובות מצוירות , הרי בתוך זמן קצר תפס עניין זה גם אצל בני זרמים אחרים . מעניין גם לציין כי בעוד שבעבר לא היתה הכתובה נהוגה בין האשכנזים , הרי כעת כמעט אך ורק צעירים ממוצא זה נוהגים על פי המנהג הזה . ארצות הברית נעשתה למרכז הכתובה המצוירת המודרנית ועשרות אמנים יהודיים עסקו בתחום הזה . אך בתוך זמן קצר התפשטה אמנות איור הכתובות גם לארצות אחרות כגון קנדה וצרפת . לעומת זאת , מנהג ציור הכתובה שהיה נפוץ במרבית ארצות האיסלאם גם במחצית הראשונה של המאה ה , 20– נעלם בארץ יחד עם מנהגים אחרים של יהודי המזרח שחדלו בעקבות העלייה הגדולה שהגיעה מארצות ערב לאחר קום המדינה . עם זאת היו הכתובות המודפסות שהופצו בידי משרדי הרבנות מלוות לעתים קרובות בסמלים מוכרים : הכותל המערבי , שבטי ישראל , לוחות הברית , המנורה . ואילו בכתובות שהוציאה הרבנות הצבאית נכללו גם סמלי צה"ל וחילותיו . רק בסביבות שנות ה , 80– בהשפעה אמריקנית בולטת , החלו זוגות ישראליים , בעיקר מעולי המערב , להזמין כתובות מעוטרות בידי אמנים . אלה היו רובם מיוצאי ארצות המערב , אך נמצאו ביניהם גם אחדים שמוצאם מארצות האיסלאם ולאחרונה גם מרוסיה . כתובה שוויונית שעוצבה בשנת 1997 בעברית ובאנגלית בידי האמן ארצ'י גרנות . קוטרה יותר מחצי מטר . העיטור מסביב מבוסס על האותיות הראשונות של שמות החתן והכלה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|