|
|
Page:311
הדת , אך השימוש בכרטיסי ברכה , הקשורים עמוקות במסורת דתית רבת שנים , נמשך ואף גבר . הכרטיסים החדשים שנוצרו בארץ מעידים על פרץ מקוריות ויצירתיות , הן מבחינה גרפית–אסתטית והן מבחינת הטקסטים המצורפים . ובניגוד למקובל בכרטיסי הברכה בחברה הכללית באירופה ובארצות הברית , הדגישו התמונות והאיורים בכרטיסי הברכה שיוצרו בארץ–ישראל בשנות ה20– וה30– של המאה ה20– ערכים לאומיים , כגון עבודת האדמה וגאולת הארץ , ורבו בהם תמונות של החלוצים החדשים . גם המסרים הכתובים על הכרטיסים השתנו לחלוטין והתרחקו מרחק רב מהמסר הדתי שליווה את הכרטיסים בדורות הקודמים . בין המסרים הנפוצים נמצא איחולים כגון "שנת כיבוש הקרקע והרחבת הגבולות , " " שנת עבודה פורייה , " "שנת התפתחות תעשייתנו , " "שנת בניין ועלייה , " "בעד עמנו ובעד ארצנו . " בעשור שטרם קום המדינה הכילו הכרטיסים קריאות לפיתוח הארץ , להרחבת הגבולות ולקיבוץ גלויות עד לקץ עידן הגלות . על גלויה אחת , המשדרת אופטימיות ותקווה , נכתב : "דור חדש יבוא לארץ אשר לא ידע עול גלות . " דמויות הילדים שגדלו בארץ , כפי שהוצגו על גלויה זו ועל רבות אחרות מן השנים האלה , אכן מדגישות את השינוי רב המשמעות שהתחולל בתדמית היהודית הגלותית של כרטיסי הדורות הקודמים . עם קום המדינה גברו המגמות הלאומיות–החילוניות בדימויים שעל כרטיסי הברכה . כרטיסים רבים הדגישו את עצמאות המדינה , ודימויים מן העבר חברו להווה , כגון חייל תוקע בחצוצרה צבאית והכיתוב המלווה : "תקע בשופר גדול לחרותנו . " המצוקה במעברות ושנות הצנע באו לידי ביטוי בשנות ה50– בכרטיסים המתארים פירות ומאכלים אחרים ולצדם האיחול "שנת שפע ושובע . " גם דמויות חיילים גאים הניצבים בעוז על משמרתם , ובייחוד על רקע אתרים היסטוריים המסמלים עוצמה , כגון מגדל דוד , נעשו דימוי אהוב ונפוץ בעשור הראשון למדינה . המגמה הזאת התחזקה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים . גיבורי הניצחון , מנהיגים פוליטיים וחיילים ניצבים ליד המקומות הקדושים ששוחררו מילאו בצפיפות את דוכני ה"שנות טובות . " בשנות ה70– נפוצו דימויים של המשפחה הישראלית האידיאלית על רקע הלבוש והריהוט הבורגני של אותן השנים , ואילו הגלויות של הקיבוצים הציגו תמונות נוף אידיליות של מבני הקיבוץ ואדמותיו ללא דמויות של אנשים עובדים . אכן , כרטיסי הברכה הנאיביים , המושלכים לפח האשפה בסיום החג , משקפים באופן חי ותוסס את השינויים הדרמתיים שחלו בחיי העם היהודי בדורות האחרונים . לקריאה נוספת : ארבל , רחל ( ער . ( ' כחול ולבן בצבעים : דימויים חזותיים של הציונות : , 1947-1897 בית התפוצות : תל–אביב , . 1997 צור , מוקי ( ער . ( ' בשנה הבאה : שנות טובות מן הקיבוץ , יד יערי , המרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר : גבעת חביבה , . 2001 טרטקובר , דוד . שנה טובה : 101 כרטיסי ברכה לשנה החדשה , כתר : ירושלים , . 1978 צבר , שלום . "לתולדות מנהג משלוח כרטיסי 'שנה טובה' והתפתחותו האמנותית , " מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי , יט-כ , עמ' . 110-85 גרסה מורחבת : "מאה שנות כרטיסי 'שנה טובה : ' לתולדותיו של המנהג והתפתחותו האמנותית " , בתוך : בשנה הבאה , עמ' . 44-8 הכתובה , נוסחיה ועיטוריה שלום צבר הכתובה היא חוזה נישואים שנערך ביהדות בין איש לאשתו . חוזי נישואים נפוצו בעולם העתיק , אך אין הכתובה מוזכרת בתנ"ך . עדויות ראשונות לשימוש בחוזי נישואים ביהדות מצויות בשטרי פפירוס בארמית מן המאה ה5– לפסה"נ שנתגלו במושבה הצבאית היהודית באי יב שבמצרים . בתקופת התלמוד התגבשה הכתובה כשטר הגנה על זכויותיה של האישה בחיי הנישואים . החתן נוטל על עצמו בחוזה זה שורת התחייבויות בסיסיות כלפי אשתו , אשר מטרתן להבטיח את עתידה גם בחייהם המשותפים וגם במקרה שיתגרשו או שהוא ילך לעולמו בחייה . בטקס הנישואים נוהגים לקרוא חגיגית את הכתובה בקול לפני הנוכחים . נוסח הכתובה הסופי , כפי שהוא מוכר לנו היום , התגבש בבבל בתקופת הגאונים ( המאה ה10– לערך . ( הנוסח הזה שימש בסיס לכתובות שנוצרו בקהילות השונות – ועם זאת ניכרים שינויי נוסח ומנהג מעניינים ממקום למקום . בין האשכנזים התגבש נוסח אחיד למן ראשית ימי הביניים . כתובות של ספרדים הכילו גם תנאים מוסכמים נוספים שנרשמו לצד הטקסט המקובל . הכתובה נכתבת בדרך כלל על צד אחד של גיליון נייר או קלף , בארמית – שפת המסמכים העיקרית בזמן חז"ל . על פי עדויות המצויות בגניזה הקהירית , הוחל במנהג עיטור הכתובות בערך במאות ה . 10-9– תחילה היו העיטורים פשוטים . מנהג עיטור הכתובות התפשט ממצרים לתפוצות אחרות . אף כי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|