|
|
Page:293
איש כפי יכולתו להחיות נפשות עם גווע ברעב . שלחו נא אחד המרבה ואחד הממעיט , וכל פרוטה מצטרפת לחשבון להצלת נפשות . יהמו רחמיכם על אחיכם האובדים . " בריחה המונית מן העיירות שנפגעו בפוגרומים הביאה אלפי פליטים עניים אל מעבר לגבול הרוסי–אוסטרי . המונים התרכזו בעיר ברודי שבגליציה המזרחית . מאות פליטים הגיעו לנמל יפו . ארגונים יהודיים בינלאומיים , ובהם "כל ישראל חברים , " נחלצו לעזרת המהגרים . בה בעת ביקשו הארגונים הללו לעכב את הבורחים ולהחזיר את מרביתם לרוסיה . מעורבותם של גופים בינלאומיים בסיוע למהגרים מן האימפריה הרוסית החלה כבר בסוף שנות ה , 60– יותר מעשור לפני "הסופות בנגב . " אז היה המניע להגירה הרעב הכבד שפגע בפלכים הצפון מערביים של האימפריה . בעשור שקדם לשנת 1881 היגרו מרוסיה לארצות הברית כ 8 , 500– יהודים . מספר המהגרים באמצע שנות ה70– היה גדול ממספרם בשנת הפרעות עצמה . ואולם בהגירה בעקבות הפוגרומים ניתן לראות לראשונה חיבור מובהק בין מניעים כלכליים למצוקה פוליטית . האכזבה הפוליטית מתגובות הממשל הרוסי ומאדישותה , או אף עוינותה , של האליטה התרבותית הרוסית ( זו נטתה אף היא לראות בפרעות תגובה מוצדקת של המוני העם המנוצלים נגד העושק היהודי , ( היתה מנת חלקם של משכילים יהודיים רבים . האכזבה הזאת חברה לאי נחת ממה שנראה כפעילות לא תקיפה דייה של חבורת עשירי היהודים בפטרבורג . בסתיו 1881 החל בעיתונות היהודית , שמילאה תפקיד מרכזי בעיצוב תדמית הפוגרומים , ויכוח ציבורי נוקב על עתידה של יהדות רוסיה . שאלות נוסח " לארץ–ישראל או לאמריקה " ? היו לשיחת היום ברחוב היהודי . חבורות שעסקו בהגשת סיוע לנפגעי הפרעות ובאיסוף ידיעות על מה שאירע החלו לדון ביעדי הגירה ובסיוע למהגרים . ניצני התנועה הלאומית במזרח אירופה , וכמוהם גם התחלות של פוליטיקה חדשה , המונית ומתוקשרת , הופיעו בתוך שנת הפרעות . ההיסטוריון הביקורתי יכול להבחין בקשר שבין הדרך שבה נקבעה שנת 1881 בזיכרון דורות של יהודים לדרך שבה התגבשה התגובה היהודית בת הזמן : מחוויה טראומטית לפרשנות אידיאולוגית , וממנה לייצוג תקשורתי . בין יהודי גרמניה ליהודי מזרח אירופה ישראל ברטל קרוב למאתיים שנה , מימיה הראשונים של תנועת ההשכלה הברלינאית ועד התקופה שלאחר השואה , התקיים מפגש טעון מתחים חברתיים וגדוש פולמוסים דתיים ותרבותיים בין בני הקיבוץ היהודי הגדול ששכן בארצות מזרח אירופה לקהילה היהודית בגרמניה . המפגש הזה היה ציר מרכזי בכמה מן התנועות החדשניות שקמו בעם ישראל בעת החדשה . הוא הפרה את היצירה הספרותית והאמנותית משני עברי הגבול המנטלי והתודעתי בין "מזרח" ל"מערב , " אך בה בעת עורר מחלוקות ופגע ברגשות ובאמונות של אישים וחבורות . דעות קדומות , רתיעה ומשיכה , קרבה וריחוק עיצבו את מערכת היחסים רבת הפנים בין שני איבריה של הפזורה היהודית האשכנזית . היה כאן גם , ואולי בעיקר , ניגוד בין תדמיות סטריאוטיפיות של שני טיפוסי יסוד של היהודי האירופי . התנגשות בין 'ישן' ל'חדש' בקרב על עיצוב עתידם של יהודי אירופה . בצד אחד השמרן הדתי ה'פולני' הדבק באורח חיים נוקשה וסר למרותן של תורות חשוכות , ומולו הנאור המבקש דרכים חדשות והחופשי מכבלי הרוח הרבנית הנושנה . לפני מלחמת העולם הראשונה נמנו יותר מ 90 % – מיהודי העולם עם הפזורה האשכנזית . בני הפזורה הזאת , שנפרשה בשעתה על פני המרחב הגדול שממחוז אלזאס בצפון מזרח צרפת ועד גבולו המזרחי של "תחום המושב , " נחלקו לשני אגפים דמוגרפיים , שלכל אחד מהם היו מאפיינים אתניים , תרבותיים ודתיים ייחודיים . יהודי מלכות פולין–ליטא , שנעשו אחרי חלוקותיה של הממלכה הגדולה הזאת ( 1793-1772 ) לנתינים אוסטריים , רוסיים ופרוסיים , זכו בגרמניה לכינוי " ) Ostjuden יהודי המזרח" בגרמנית . ( אחיהם במדינות הגרמניות שממערב לנהר האודר ( רק בשנת 1870 הושלם איחודה של גרמניה לקיסרות אחת ) היו , לעומתם , " ) Westjuden יהודי המערב . ( " השמות הללו לא שימשו רק לציון מוצא או מקום מגורים . הם היו טעונים עולם שלם של דעות קדומות , אידיאולוגיות , השקפות פוליטיות וטעמים תרבותיים . יתרה מזאת , הגבול בין "מזרח" ל"מערב" היה מטושטש למדי , והגדרותיו השתנו מזמן לזמן וממגדיר למשנהו . התמורה שעבר אדם מ"יהודי מזרחי" ל"יהודי מערבי" נראתה למי שהתנגדו לתהליכי המודרניזציה כחטא כבד , הקשור בהשפעה שלילית שבאה מגרמניה . כך , למשל , הכתירו מתנגדיה של תנועת ההשכלה במזרח אירופה את המשכילים הראשונים בשם הגנאי ביידיש "דייטשן" ( גרמנים , ( אף שאלה מעולם לא ישבו בגרמניה . מצדדי ה 4 דמה והנאורות במזרח אירופה שיבחו והיללו את קבלת השפעת המערב . גדול משוררי תנועת ההשכלה ברוסיה , יהודה לייב גורדון , כתב בהתלהבות על בני דורו שקיבלו חינוך רוסי : "יהודים הם בלבם ופניהם וחזותם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|