|
|
Page:292
ב160– ערים וכפרים . במאורעות הללו נהרגו 23 איש ו225– נשים היו קורבן לאונס ולהתעללות . ההלם שבו הוכתה האוכלוסייה היהודית עקב ממדי הפרעות הועצם עוד יותר מחמת התחושה שהשלטונות לא עשו די להגן על הנתינים היהודיים מפני המתנפלים . שמועות פשטו בדבר הנחיות מפורטות שהגיעו מעיר הבירה פטרבורג כיצד ומתי לערוך את הפוגרומים . הצנזורה הרוסית לא אפשרה פרסום ידיעות מדויקות על מה שאירע , והעיתונות היהודית נאלצה להשתמש בלשון–סתרים כדי להעביר ידיעות ולעורר את דעת הקהל ברוסיה ובחו"ל . המבוכה ותחושת האין אונים בקרב הציבור היהודי גברו ככל שהתברר שהממשל אינו רואה ביהודים קורבנות להתנפלות אלימה , אלא קבוצה אתנית לא אהודה , שפעילותה הכלכלית מעוררת רגשות איבה בקרב האיכרים והעירונים . בחודש ספטמבר 1881 הוקמו ועדות חקירה בפלכים שבהם פרצו הפרעות . בכתבי המינוי של הוועדות הללו נאמר במפורש כי הוקמו כדי לבדוק את הנזק שמסיבה פעילותם הכלכלית של היהודים לאוכלוסיית הרוב . רבים מאנשי האינטליגנציה היהודית ראו בניסוח הזה פגיעה חמורה . אחרים ( ובהם מי שהיו בתוך חודשים ספורים מנהיגי ההתעוררות הלאומית היהודית ) סברו שאכן מוטלת אשמה כלשהי גם על דרכי הפעילות הכלכלית של היהודים . תגובות היהודים לפוגרומים החלו בעצם ימי המאורעות . ניסיונות להתנגד בכוח באמצעות הגנה עצמית היו בכמה מקומות . באודסה השתתפו עשרות סטודנטים יהודיים מן האוניברסיטה המקומית בהדיפת התנפלויות על דירות ובתי עסק של יהודים . עמם התנגדו בכוח לתוקפים קצבים , סבלים וירקנים יהודיים . גם בפוגרום שהיה בוורשה התגוננו יהודים מן השכבות הנמוכות . דוחות המשטרה והפרוטוקולים מן המשפטים שנערכו אחרי שוך המאורעות ( יהודים נאסרו , הועמדו לדין ואף נענשו על מעשי אלימות ) מלמדים שבמקרים לא מעטים ניתן היה לראות בפרעות התנגשויות בין קבוצות אתניות . אנשי האינטליגנציה היהודית , שהיו מנוכרים במידה רבה לתרבות היהודית ורחוקים מדלת העם , ראו בארגון ההגנה העצמית גילוי של "הליכה אל העם" ברוח הרדיקליזם הרוסי . הם ביקשו לסייע להמון העם היהודי , שהפקירוהו העשירים והרבנים . כאן היה אחד המקרים שבהם הביאו פרעות 1882 -1881 למפגש בין רדיקליזם חברתי לתודעה לאומית . אופייניים לרוח זו דבריו של הסופר מרדכי בן–עמי , שהיה ממארגני ההגנה העצמית באודסה : "מאוד הרגיז אותנו הדבר , שההמונים היהודיים האומללים עזובים לנפשם , מופקרים לשרירות לבם של כוחות פרועים . בשום מקום – אף ניסיון כלשהו להתגוננות ! כך להמשיך אי–אפשר – החלטנו בהתלהבות נעורים – יש לעשות משהו . אסור ללכת כצאן לטבח , להסגיר עצמנו בידי ההמון המשתולל [ ... ] כיצד לעשות זאת ? כיצד לחדור לתוך המוני העם , אשר כה רחקנו מהם , עד שחדלנו אף להבין אותם ? אולם ניחמנו את עצמנו באומרנו , כי העם יבין לרחשי–לבנו ויתייחס אלינו באמון . ואמנם לא טעינו בכך . " זמן מועט לאחר שהחלו גלי הפוגרומים להתפשט ברחבי אוקראינה קמו במקומות שונים אגודות לעזרה לנפגעים . ההתארגנות הזאת המשיכה דפוסי סיוע שהיו נהוגים בחברה היהודית המסורתית , ונשענה על פעילותם של מנהיגי האליטה הכלכלית והדתית . העשירים היהודיים בפטרבורג , ובהם הבנקאי והפילנתרופ נפתלי הוראץ גינצבורג , היו מוקד ראשוני לפעילות הסיוע . העיתונות היהודית ברוסיה ובחו"ל , שבשל מגבלות הצנזורה לא יכלה לפרסם ידיעות מפורטות על היקף הפרעות וחומרתן , עוררה את דעת הקהל בפרסום קריאות לסיוע ולתמיכה . כך , למשל , פרסם עיתון המגיד , שיצא לאור בעיר ליק ופנה בעיקר לקהל הקוראים היהודי ברוסיה , "קול קורא לעזרת אחינו בני ישראל האומללים בנגב רוסיה" בראשית יוני , 1881 ובו קרא : "קוראינו הנכבדים , העניקו מכספכם איש– ליאון פינסקר – מביקורת על אוזלת היד של השלטונות בדיכוי הפורעים ביהודים לפרשנות אידיאולוגית ולניצני תנועה לאומית יהודית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|