|
|
Page:285
בדרישה מהיהודים להשתלב ולהיטמע בתוך סביבתם המיידית . התרבות הזרה היחידה שמשכה את לבם היתה תרבותה של המעצמה הקולוניאלית המערבית , שבשל ריחוקה הגיאוגרפי נשארה וירטואלית במקצת ובתור שכזו לא סיכנה אלא במעט ( אפילו באלג'יריה הקולוניאלית ) את זהותם העצמית של היהודים ששאפו וגם הצליחו "להתבולל" בתוכה . זאת ועוד : בד בבד עם התרחבות הקשרים הבין–קהילתיים ברחבי העולם היהודי החלו הדי ההשכלה העברית להגיע אל יהודי המזרח באמצעות כל מיני שליחים ( שד"רים , נוסעים , מהגרים ) ובאמצעותם התעדכנו על החידושים התרבותיים והזרמים האידיאולוגיים השונים שפקדו את יהדות אירופה . בנסיבות האלה הובא לידיעתם של חוגי ה"משכילים" בצפון אפריקה הרעיון הציוני כבר בימיו של הרצל , אשר עודד אותם ישירות להקים סניפים ראשונים של התנועה במצרים , במרוקו או בתוניסיה . ואולם המשך בידולם של היהודים , חרף המודרניזציה וביטולה המעשי של "אמנת עומר , " נבע לא רק מהנסיבות המיוחדות של המודרניזציה של ארצות האיסלאם , אלא גם מרתיעתם הספונטנית של היהודים מהשתלבות בסביבתם ומאימוץ זהות חדשה של "מרוקאים , " "תוניסאים , " "מצרים" או "לובים" "בני דת משה . " הסיבה לכך נעוצה ב"המהפכה התרבותית" שעברה על החברה המוסלמית עקב העימות עם העולם המערבי , בדמות תנועת ה"נהדה" האיסלאמיתרפורמיסטית , שהתיימרה להיענות לאתגרים שהתרבות האירופית העמידה מול האיסלאם . תשובותיה היו איסלאמיות בעיקרן , שכן היא חתרה , מצד אחד , למודרניזציה של תכנים מוסלמיים ישנים בענייני דת , חברה ומדינה , ומן הצד האחר , להפחת תוכן מוסלמי בערכים מודרניים שהובאו מן המערב , ובכלל זה הלאומיות , שהחלה לפרוח בארצות המזרח התיכון כבר בסוף המאה ה . 19– עקב כך שיוותה ה"נהדה" ממד דתי מובהק לרעיונות הפוליטיים המודרניים – פטריוטיות , יחסים בין דת למדינה , יחיד וציבור במדינה המודרנית , מעמד האישה וכו' – שהתפשטו בסוף המאה ה19– בקרב החוגים המודרניים והפרו–מערביים של החברה המוסלמית , דבר שמצד אחד חיזק את תודעתם האיסלאמית של החוגים החדשים האלה ומן הצד האחר גרם להרחקתם של היהודים מהזרמים המודרניים שצמחו בתוך החברה המוסלמית המתחדשת ( פאן–איסלאם , פאןערביות , לאומיות אנטי–קולוניאלית , ולאחר זמן הנאצריזם והבעת ( ' וינקו את עיקר דימוייהם ואת המוטיבים שלהם מהמסורת הערבית המוסלמית . אגודות "הבונים החופשיים , " ואחר כך סניפי המפלגה הקומוניסטית – שניהם ארגונים חילוניים מובהקים – היו הארגונים היחידים ששימשו קורת גג משותפת ליהודים ולמוסלמים . יצוין בהקשר הזה כי יהודים מעטים בלבד היו ערים לסערת הרוחות שפקדה את האינטליגנציה המוסלמית עקב העימות עם אירופה , שכן , חוץ מיהודי עיראק , מאסו יהודי ארצות האיסלאם בשפה הערבית ( הספרותית ) ובשל כך הם לא היו מסוגלים לעיין במסות הספרותיות והאידיאולוגיות שיצאו לאור חדשים לבקרים בחוצות קהיר , תוניס או דמשק . זאת ועוד : התרחקותם של היהודים מהשפה הערבית ותחושת המיאוס שחשו כלפי כל דבר שהיה "נגוע" בתרבות הערבית היו פועל יוצא של התקרבותם לתרבויות אירופה עד כי משכיליהם , סופריהם והדור הצעיר בכלל דיברו וכתבו צרפתית , אנגלית , איטלקית וספרדית – וכמעט לא ערבית . לפיכך , חוץ מחיבורים אחדים בלאדינו ובניבים יהודיים מקומיים שמספרם הלך והידלדל עם השנים , נכתבו ביטאוניהם ויצירתם הספרותית של יהודי המזרח בשפותיהן של המעצמות הקולוניאליות . העיתון המצרי אל–שמס , שהופיע בשנות ה30– וה40– בקהיר , היה הניסיון המתמשך היחיד להוצאת כתב עת יהודי בשפה יהודים בארצות האיסלאם לא נמשכו אל התרבויות המקומיות . משכיליהם דיברו וכתבו בשפות אירופיות . בתמונה : אוסף עיתונים שהופיעו באיזמיר בין 1842 ל1923- בלאדינו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|