|
|
Page:280
החיים לא תמיד הם ערובה ליציבות , לא תמיד הם מקנים ביטחון . בציונות באו לידי ביטוי כל זרמי המהפכה שהתחוללה בחיי היומיום היהודיים . היא סימלה את התערובת המיוחדת של הגירה ומהפכה . תנועת הנוער שיחקה בה תפקיד מכריע . בתקופות שונות בהתפתחותה אהבו להדגיש את המתח והשוני שבין קוטב ההגירה שבה לבין המהפכה " ) העלייה . ( " המהגר , כך אמרו , מחפש פתרון לעצמו , קרקע תחת הרגליים . הוא נכון להסתגל לתרבות , לשפה , לעבודה . הוא יחליף את שמו לשם המתאים לארץ ההגירה . הוא יהיה מוכן לראות בבנו , הדוחה את התרבות שהביא מ"שם , " גיבור . אך אף על פי שהוא נכון לעשות מהפך בסדר יומו , המהגר קשור במידה רבה למקום מוצאו . המבטא שלו מסגיר אותו , הוא מכור למכתבים מן הבית וחולם על האוכל של ביתו הרחוק , הוא מרהט את ביתו בארץ החדשה באותו ריהוט שהיה בביתו ומודד את עצמו על פי אמות מידה משם . בני הארץ שאליה היגר תמיד "חושפים" את זרותו . המהפכן , לעומת המהגר , יוצר בעצמו ולעצמו מערכת ערכים חדשה , הוא הגיבור המודע לאחריותו . שמו החדש נקבע על פי רצונו לפרוץ את המקובל , להביא את האוטופי . הוא מוכן להתגבר על קשיים ולא להסתגל . אך ההבחנה בין המהגר לעולה בחיי היומיום ביישוב ובמדינה קשה יותר . בקורותיהם ניתן למצוא אנשים שגיבשו את עצמם להיות עולים , לעשות מהפכה בחייהם , אך כשהגיעו ארצה נהפכו בחיי היומיום שלהם למהגרים : חזרו לדבר בשפת ביתם , להתגעגע לתרבות שממנה באו , לבקש את חסדי הממסד ולהסתגל למחלותיו . ולעומת זאת , ניתן למצוא רבים שראו בעצמם מהגרים הנודדים לישראל לתועלתם , אך בארץ הם הראו יוזמה רבה יותר , מהפכה אישית ומעורבות , נישאו בגלי התלהבות מהפכניים , שתקו בשפת מולדתם ושידרו הסתפקות קיצונית במועט משום שכאן רכשו רצון חזק לשנות את החברה כולה . ( ר' גם מחזור החיים במשפחה חילונית במדור מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני ( . תהליכי חילון בין יהודי המזרח מישל אביטבול תהליכי החילון ביהדות המזרח הם תולדה ישירה של המודרניזציה שנכפתה על עמי האיסלאם על ידי המערב למן סוף המאה ה , 18– בתקופה שהחלה עם פלישת נפוליון בונפארט למצרים ( שנת ( 1798 והגיעה לשיאה לאחר ההשתלטות הקולוניאלית על מרבית הארצות המוסלמיות בידי צרפת , בריטניה , איטליה וספרד , שכבשו זו אחר זו את אלג'יריה , ( 1830 ) את תוניסיה , ( 1881 ) את מצרים , ( 1882 ) את לוב , ( 1911 ) את מרוקו ( 1912 ) ואת סוריה–לבנון ועיראק בסוף מלחמת העולם הראשונה . להוציא אפוא את תימן , ובמידה מסוימת את איראן ואת תורכיה , כל יהודי ארצות האיסלאם נחשפו למודרניזציה ולחיים חילוניים במהלך המאה ה19– ובמחצית הראשונה של המאה ה , 20– כשהם סרים למרותן של מעצמות קולוניאליות אירופיות או , במקרה הפרטי של תורכיה , למרותו של משטר חילוני מקומי ( משטרו של אתאתורכ ) שאילץ את התושבים לנטוש את המסורת ולסגל להם סגנון חיים מודרני מובהק . ההשפעה האירופית על החברה היהודית היתה ניכרת בכל מקום , במשך המאה ה19– ובמחצית הראשונה של המאה ה , 20– אם כי לא תמיד באותה מידה של אינטנסיביות : היא לוותה בשורה ארוכה של תמורות פוליטיות , כלכליות , חברתיות ותרבותיות , כגון שינוי במעמד המשפטי ( התפוררות מעמד ה"ד'ימי" המסורתי שקיבע את נחיתותם החברתית והפוליטית של הלא–מוסלמים והחלפתו בשוויון זכויות אזרחיות ובכמה מקרים – דוגמת אלג'יריה הצרפתית – אף בקבלת האזרחות של המעצמה הקולוניאלית , ( עיור מהיר והגירה מאסיבית מהכפר אל המרכזים החדשים שהתפתחו בעת החדירה האירופית ובמהלך העידן הקולוניאלי ( דוגמת קזבלנקה ואלכסנדריה , ( שינוי בדפוסי התעסוקה ( כניסת הנשים לשוק העבודה וצמיחתו של מעמד ביניים חדש של בעלי השכלה מערבית , ( שיפור בתנאי התברואה ועלייה בריבוי הטבעי , הפצת החינוך האירופי – בין היתר בקרב הבנות – והיווצרות דפוסים חדשים של מוביליות חברתית , ועוד תופעות אחרות שהן מסימני ההיכר של המודרניזציה , כמו אימוץ דפוסים חילוניים בחיי היומיום , ירידה הדרגתית בזיקה לדת , נישואי תערובת ( בעיקר עם נוצרים ממוצא אירופי ) וחשיפה לצורות התארגנות חדשות ( תנועות נוער , מועדונים , מפלגות . ( אופי שונה לתמורות אופיין ועומקן של התמורות הללו היו שונים מתקופה לתקופה וממקום למקום , אם כי בכולם הם היו פועל יוצא של כמה משתנים , ובהם : . 1 המצב שבו היתה נתונה כל קהילה בעת הכיבוש הקולוניאלי : מרוקו , למשל , נשארה סגורה בפני כל השפעה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|