|
|
Page:277
לשכניו הנוצריים או המוסלמיים , גרמו לביטול מנהגים עתיקים , הביאו לתמורות בשפת הדיבור וגררו אימוץ וחיקוי של מרכיבים שונים מן התרבויות השכנות . המערכות הקורפורטיביות העתיקות ( הקהילה , החברות השונות שבתוך הקהילה והארגונים העל–קהילתיים ) ששימרו את ההוויה המסורתית היו גם המסגרת הסוציולוגית שקיימה את מחזור החיים היהודי . מחזור חייו של היהודי החופשי השתנה שינוי דרמתי בעולם כולו . חיי היומיום של היהודים היו שונים ומגוונים בכל מקום ומקום , מתרבות לתרבות , משפה לשפה , מזמן לזמן . כשם שהגלות היהודית היתה מרובת פנים , כך היו גם חיי היומיום של היהודי . לא רק המקומות והזמנים היו שונים , אלא גם המצב הכלכלי , התנאים של מלחמה ושלום והיציבות של השלטון . אך למרות הגיוון הגדול לפני ההשכלה היה פרו @ על כל המגוון מקצב של הלכי רוח , חוקים , חלומות וזיכרונות שנאגרו במה שנקרא היום המסורת היהודית וההלכה . לוח השנה , תפיסת שעות היום , טקסי המעבר מגיל לגיל , ההתייחסות אל המוות והלידה , חלומות אחרית הימים והגאולה , אלה עוצבו על ידי מערכת קהילתית ומערכת דתית שתמכו האחת באחרת . חלק מהאנשים ומהקבוצות הזדהו הזדהות כה עמוקה עם המסר שהועבר אליהם עד שביקשו לתרגם את כל תנועותיהם ומחוותיהם , את כל שלמדו ועשו , לשפה סגורה של סמלים ותנועות כריקוד שכל התווים שלו כתובים וחוזרים בכוריאוגרפיה ערוכה מראש . לא היה מקום לפריצה אל מעבר לשרשרת נעולה של סמלים , אזכרות , המעידים על אירועים מטפיזיים והיסטוריים שהיו או המסמנים את אלה שיבואו . חיי היומיום של היהודי עוצבו באופן אינטנסיבי כדי לא לשכוח את השפה הזאת . אך זה היה רק קצה אחד של התמונה . חלק אחר בקהילה ובין הקהילות קיבל את השכחה , הבורות , הנתק כעובדה סוציולוגית שיש להתמודד עמה או להסביר אותה . היו גם לא מעט יהודים , בייחוד האמידים והמלומדים שבהם , שהעדיפו לבנות לעצמם שני עולמות , האחד שייך לחיי היומיום החילוניים שלהם והאחר לקטע המסורתי המחבר אותם לקהילה ולאמונה : סוחרים גדולים , בנקאים , רופאים , מצביאים ופילנתרופים שפעלו בקרב הממסד הפוליטי–הדתי של הסביבה , שבעיניהם היה חילוני כי הם סירבו לקבל את מרותו הדתית . הם האמינו כי פעילותם זו מתקיימת בתוך חלל פנוי גדול שנותר לאחר מילוי חובות היומיום לדת וחוקיה . בתוקף ההפרדה הם יצאו למלחמות , עסקו בייעוץ פוליטי ובמסחר , והשתתפו בטקסים . היו נטיות ליצור יומיום טוטלי הכפוף להלכה ולמדר את שני סוגי הפעילות , הדתית והחילונית . כאלה היו "יהודי החצר" בגרמניה , שבמאות ה18-17– חיו בה בעת גם בעולם ההלכה והמיסטיקה של החברה היהודית האשכנזית וגם בתרבות החצר של ימי הבארוק והרוקוקו . "יהודי חצר" דוגמת שמשון ורטהיימר ושמואל אופנהיימר אימצו דרכי התנהגות , אופני בילוי זמן ותחביבים דומים לאלה של בני האצולה במלכויות אירופה , ובה בעת למדו תלמוד , עסקו בדיונים הלכתיים , תמכו בעולים לארץ–ישראל וניהלו ביד רמה עניינים קהילתיים פנימיים . אורח חיים חלופי שתי העמדות הללו השתנו בעולם ההשכלה . ההשכלה הזמינה את היהודים להשתתף בחיי יומיום הבונים את ה 6 דמה החדשה . היא תבעה מן היהודי לבנות לעצמו אורח חיים חלופי לאורח החיים המסורתי . היהודי המסורתי מדד את עצמו על פי אמות מידה שהאמין שהן עוצבו בתוך המסורת . הוא תבע מעצמו לפעול על פי אמות המידה הללו . היהודי המשכיל , לעומתו , החל למדוד את הישגיו וכישלונותיו על פי אמות מידה שהיה לו ברור שהן עוצבו בעולם ההשכלה . הוא ביקש להפנים השכלה לא מעט יהודים , בייחוד האמידים והמלומדים שבהם , העדיפו לבנות לעצמם שני עולמות , האחד שייך לחיי היומיום החילוניים שלהם והאחר לקטע המסורתי המחבר אותם לקהילה ולאמונה . בתמונה : שמשון ורטהיימר , ( 1724-1658 ) היהודי העשיר ביותר בגרמניה בימיו , שימש גם מנהל ענייני הכספים של הקיסרים ההאבסבורגים וגם "רב מדינה" של הונגריה , בוהמיה ומורביה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|