|
|
Page:276
התנועה "לקבוע יום טוב וחג לכל חובבי ציון בכל מקומות מושבותיהם ביום א' בחנוכה כל שנה . ביום הזה ידרשו מענייני דיומא ויתאספו כל החברים לברך על כוס מלא [!] לחיי אומתנו העתיקה . " האגודה הלאומית "קדימה" שבווינה שינתה את שם החג לחג המכבים וערכה בו נשפים שבהם הושרו "שירים לאומיים . " בראשית המאה ה20– כבר נחוג חג החנוכה כחג לאומי מרכזי בכל רחבי אירופה ובארצות הברית . מרים ברנשטיין–כהן מספרת בזיכרונותיה על מקום החנוכה בבית ציוני באימפריה הרוסית ( זה היה חג ביתי וציבורי כאחד : ( " חנוכה , חגנו הלאומי , נחגג בביתנו יותר מכל החגים , בשפע אורה ובשמחה רבה . " חג נוסף שזכה להמרה ממועד דתי לטקס חילוני מובהק הוא חג הפסח . לא רק אנשי התנועה הלאומית היהודית עשו שינויים מופלגים במשמעות החג הזה , בתכניו ובטקסיו . הפסח היה מועד חשוב גם בעיני סוציאליסטים יהודיים במזרח אירופה , שערכו "הגדת פסח" בעלת תכנים רדיקליים ונהגו לקרוא ממנה בצוותא במפגשים מחתרתיים . הם הדגישו בעיקר את הצד הסוציאלי שהיה גלום בטקסט המסורתי , השמיטו את קטעי התפילה והצניעו בדרכים שונות את היסודות הלאומיים . בתנועה הציונית , לעומת זאת , חברו יחדיו היסוד הלאומי והיסוד החברתי : חג הפסח הובנה בטקסים ובטקסטים כחג החירות הלאומי . השיבה לארץ–ישראל חיזקה ביותר את זיקותיו של חג החירות הלאומי לטבע הארץ ולנופה . מועדו הקלנדרי של הפסח , על פי הלוח ה B מ B י , בראשית האביב , התחבר אל היסודות הלאומיים והחברתיים . חג האביב החדש נעשה מוקד משותף למפגש בין הלאומיות החילונית לטבע ולאקלים הקשורים בעונות השנה המזרח תיכוניות . חילון מחזור השנה בתרבות הציונית הארצישראלית היה כרוך אפוא בעקירה מן העונות באזורי אקלים שונים . באופן פרדוקסלי הוחזר מחזור השנה הקדום אל חוויית הזמן היהודית בתיווכו של הטקסט הדתי – התנ"ך , המשנה והתלמוד הירושלמי . ואולם עצם מעשה ההחזרה נעשה מתוך עקירת המרכיב הדתי בחוויה זו . לקריאה נוספת : ע' שוחט , "שמות , סמלים והווי בחיבת ציון , " שיבת ציון , ב-ג ( תשי"אתשי"ב ) מחזור החיים במשפחה חילונית מוקי צור התמורות ההיסטוריות שהתחוללו במדינות רבות שבהן חיו היהודים החל באמצע המאה ה18– שינו באופן קיצוני גם את עולמו הפנימי של היהודי . שליטי המדינות הריכוזיות מצד אחד והוגי הדעות של עידן הנאורות האירופית מצד אחר שללו את מסגרות הקיום הבדלניות שהפרידו את היהודים מסביבתם . יהודים לא מעטים הזדהו עם התפיסות הללו והצטרפו לשלילת הקהילה המסורתית . פקידי המדינה הריכוזית , הוגי הדעות שנמנו עם תנועת הנאורות והמשכילים היהודיים הראשונים תמכו בהפרדת מה שזיהו במסורת היהודית כ"רוחני" מן היסודות שראו בהם "מדיניים . " את הדת המטוהרת ממרכיביה הפוליטיים ביקשו לצמצם אל חללו של בית הכנסת , שעה ששאר חייו של היהודי אמורים היו להתנהל במרחב משותף של כלל נתיני המדינה . מאליו מובן כי צמצום נוכחותה הט D טלית של הדת היהודית השפיע על טקסים , שינה את תפיסת הזמן והביא לתמורה ביחס אל המקום . אך גם במה שנותר בתוך החלל שנועד לקיום הפולחן הדתי היו תמורות רבות משמעות . שעה שה"חוץ" נהפך כולו ללא–יהודי ( בשל הסרת המחיצות בין הרחוב היהודי לשאר הרחובות , ( נעשה ה"פנים" למקום שאליו הועתקו מנהגים וטקסים חילוניים ודתיים שנערכו קודם לכן מחוץ לכותלי בית התפילה . מידורה של הדת בתור "עניין רוחני" גרר הפשטה של מושגים שנראו כבעלי השלכות מדיניות וחברתיות . כך , למשל , אירע לאמונה המשיחית , לזיכרון ארץ–ישראל וליחס אל בני אמונות אחרות . ביטול השלטון העצמי היהודי והכפפת חברי הקהילה למשפט המדינה החלישו במידה ניכרת את כוחה של ההלכה . הסרת הסייגים החוקיים והמחסומים הפיזיים שחצצו בין היהודי החגים קיבלו משמעות חדשה , לאומית . בתמונה : לוח שנה המכיל את החגים היהודים שנדפס במחתרת בברית המועצות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|