|
|
Page:275
בחבורות קריאה ובמסדרים יהודיים למיניהם החליף את הפעילות החברתית בקורפורציה הטרום–מודרנית . אף כאן אימצו להם היהודים מן הסביבה האירופית ( ביבשת אירופה , בעולם החדש ובארצות אגן הים התיכון שאליהן חדרה השפעת המעצמות הקולוניאליות ) דרכי בילוי לא מסורתיות . בשלהי המאה ה19– התרחבה פעילות לא מסורתית דומה ונעשתה להמונית עם הופעתן של תנועות ומפלגות פוליטיות . אספת סניף המפלגה היהודית , "פעולה" בתנועת הנוער , ספורט והתעמלות , טיול בחיק הטבע , קריאת ספרים ועיתונים במועדון או חגיגת אירוע שאיננו מופיע בלוח היהודי הדתי – כל אלה היו חלק מזמן יהודי חדש וחסר תקדים . לכתוב מחדש את "הזמן הלאומי" התנועה הלאומית היהודית , כמוה כתנועות לאומיות מקבילות שעלו באירופה מראשית המאה ה , 19– פעלה בכוונה , ושלא בכוונה , ל"הלאמת" הזמן הדתי . מאחר שתבעה לעצמה את הטקסט היהודי המסורתי , וביקשה לא לבטלו , אלא לכתוב אותו מחדש ברוח הלאומית , היה בעשייה התרבותית הזאת יסוד מובהק של חילון . עיצוב "הזמן הלאומי" התבצע בתנועה הלאומית היהודית הן במחזור המועדים השנתי והן במחזור החיים היהודי . כך , למשל , עלו במאה ה20– חגים לאומיים וימי זיכרון שלא היה להם זכר בעולמה הדתי של החברה הטרום–לאומית . "יום תל–חי , " שצוין בארץ–ישראל בתקופת המנדט הבריטי ובראשית ימי המדינה בי"א באדר , שלושה ימים לפני חג הפורים , יוחד לגבורת מגינים עבריים שלא נסוגו מנקודה מבודדת בגליל העליון המזרחי . ביום הזה עלו חניכי תנועות נוער בעלות אופי חילוני מיליטנטי לקברם של הנופלים בקרב כושל . בבתי הספר נערכו מפגני התעמלות ותחרויות ספורט ובוצעו "מסכתות" ( הצגות ששולבו בהן קטעי קריאה , זמרה , נגינה ומחול ) שהתמקדו בדמות העברי החדש , עובד האדמה הלוחם , שהוא ניגודו הגמור של היהודי הגלותי שומר המצוות . ימי זיכרון דומים ששובצו במחזור השנה היהודי היו כ' בתמוז , יום פטירתו של בנימין זאב הרצל , וכ"א בתמוז , יום פטירתו של חיים נחמן ביאליק . הראשון אבי הציונות המדינית , שחזה ליהודים ישות פוליטית אוטופית , שבה תשרור הפרדה מוחלטת בין דת למדינה . השני משורר ששורות מיצירתו נעשו לסיסמאות לאומיות בעלות עוצמה מגייסת . דמותם של אלה , שני אישים שיוחסו להם תכונות של נביאים חילוניים – מדינאי חופשי באמונותיו ומשורר שביקש לברוא תרבות לאומית חדשנית , באה להחליף בלוח השנה את ה"יארצייט" ( יום השנה ) המסורתי של רבנים , למדנים וצדיקים חסידיים . ואולם ייתכן כי יציקת תוכן חילוני חדש לחגים המסורתיים המקודשים היתה מעשה רדיקלי באופיו הרבה יותר מהוספת מועדים וימי זיכרון שלא היה להם יסוד ב"זמן היהודי" הדתי . עשייה כזאת במחזור השנה הישן קדמה לציונות והתקיימה גם בתנועות יהודיות אחרות , שהיו רחוקות ממנה . ניתן לומר כי כבר התנועה השבתאית יצקה , עוד במחצית השנייה של המאה ה , 17– תכנים חדשים ולא–מסורתיים בעליל אל כמה מן החגים . אכן , לא מעשה של חילון עשו מאמיני שבתי צבי כשקבעו "סדר" לט"ו בשבט , או כאשר הפכו את צום תשעה באב , זכר לחורבן בית המקדש , ליום של שמחה . אך עצם החידושים הללו דמו במהותם המבנית ובהשפעותיהם החברתיות לאופי החתרני של חידושי הציונים והסוציאליסטים היהודיים במאה ה . 20– ראשוני תנועת חיבת ציון העניקו משמעות חדשה , לאומית מובהקת , לחג החנוכה . חג זה היה משני לחלוטין במחזור השנה המסורתי . גבורת המכבים , המאבק על עצמאות מדינית והמרד בכובשים הסלווקיים ובתרבותם לא היו עיקר בחג , שצוין בעדות ישראל השונות בהדלקת נרות "על הנסים" לזכר טיהור המקדש מן העבודה הזרה שהונהגה בו . טיגנו לביבות בשמן , חילקו " מעות חנוכה" לילדים ושיחקו משחקי מזל , בסביבון ( דריידל ביידיש . ( בתנועה הלאומית המודרנית שונה לחלוטין אופיו של החג . עוד בשנת 1885 הוצע בפני צירי ועידת קטוביץ של תחריט של משה מנדלסון המארח בביתו לשתיית קפה את לסינג ואת לאוואטר . אשתו פרומט נראית בפתח ה"סלון" עם הקפה המוגש בכלים נאים , כיאה לבית בורגני
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|