|
|
Page:270
מן הלא יהודים נרשמו למוסדות חינוך שמעל לבית הספר היסודי . בנות , גם יהודיות וגם נוצריות , לא קיבלו בגרמניה חינוך תיכוני ולא הותר להן להירשם לאוניברסיטאות רגילות עד לראשית המאה ה . 20– באימפריה הרוסית ובגליציה המשיכו יהודים רבים לתת לילדיהם חינוך מסורתי . לחינוך אידיאלי לבנים נחשב הלימוד בחדר ואחריו ב"ישיבה . " הבנות שזכו לחינוך כלשהו למדו רק את יסודות הקריאה בעברית וביידיש . אף שהדפוסים האלה נשמרו במשפחות רבות , צצו במהלך המאה ה19– הזדמנויות לימוד רבות . ליהודי גליציה היתה גישה לבתי הספר של המדינה כבר בסופה של המאה ה , 18– ואילו המשטר הצארי הקים בתי ספר חילוניים לבנים יהודיים כבר בשנות ה40– של המאה ה . 19– הסמינרים להכשרת מורים ובתי הספר הממלכתיים לרבנים סיפקו לצעירים בני משפחות עניות הזדמנות להימלט מהחיים הקשים שנכונו להם . תנועת ההשכלה היתה חלוצה באמצע המאה בהקמת בתי ספר לבנות יהודיות , מתוך הבנה שהאליטות המסורתיות ישימו לב אליהם הרבה פחות מאשר לבתי ספר לבנים . רק למיעוט הקטן של משפחות יהודיות עשירות היתה גישה לחינוך תיכוני וגבוה לבניהן , ובמידה פחותה גם לבנותיהן . מחמת כוחה של המסורת הדתית והאופי המגדרי של הלימודים בקהילות דתיות מסורתיות החל להסתמן ברבע האחרון של המאה דפוס של נשים העומדות בחזית המאבק לחילונן של משפחות יהודיות . יש די עדות , גם אנקדוטלית וגם סטטיסטית , על משפחות שהיו שולחות את בניהן לחדר ואת בנותיהן לבתי ספר חילוניים מודרניים , גם ממשלתיים וגם פרטיים , או שהביאו הביתה מורים פרטיים לבנותיהם . הפער המגדרי הזה צוין בעיתונות היהודית מן הרבע האחרון של המאה ה , 19– וכותבי מאמרים הטילו ספק במחויבותן של נשים שעברו חינוך חילוני בהעברת הזהות היהודית לצאצאיהן . 1939-1880 תהליך האקולטורציה והחילון נמשך ברחבי העולם היהודי במשך שני דורות לפני מלחמת העולם השנייה . המרכזים העיקריים של החיים היהודיים – מערב אירופה ומרכזה , ארצות הברית ומזרח אירופה – התנסו מכל מקום בתהליך הזה בצורה שאינה אחידה . במערב אירופה ובמרכזה גדל היקפה של הבורגנות וצעירים יהודיים היו מיוצגים כאמור ייצוג לא פרופורציוני בבתי הספר התיכונים ובאוניברסיטאות , ועקב כך – במקצועות החופשיים . גם לגברים היהודיים וגם לנשים היהודיות היתה כעת יותר אינטראקציה עם עמיתיהם הלא יהודיים . גברים פגשו את השווים להם במעמדם בעבודה , ובייחוד בגרמניה , באגודות וולונטאריות ; נשים הצטרפו לאגודות פילנתרופיות לא מפלגתיות . המגמה הזאת הואצה בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובתקופה שבין המלחמות , בתוך שיהודים נעשו פעילים יותר בארגונים אזרחיים ופוליטיים . היחסים עם הלא יהודים נטו להיות פורמליים יותר מאשר עם יהודים , אבל היו יוצאים מן הכלל הזה . אין פלא ששיעור נישואי התערובת עלה , וגברים נטו להינשא ללאיהודיות יותר מאשר נשים ללא–יהודים . רוב היהודים , מכל מקום , ככל שרחקו מן היהדות המסורתית , לא התכחשו למוצאם היהודי . ואכן , ריכוזם בערים , גם באירופה וגם באמריקה , הביא לעתים קרובות לקיומה של זהות משותפת המבוססת על ביטויים פוליטיים ותרבותיים משותפים . יהודים לא צפו את הופעתה של האנטישמיות הפוליטית ברבע האחרון של המאה ה , 19– ומוסדותיהם הקהילתיים נאבקו בנמרצות להגנה על זכויות היהודים . אבל שגרת יומם לא נשתנתה הרבה מחמת האנטישמיות הלא סדירה , שנותרה בעיקרה מילולית . הקשיים של המשברים הכלכליים התקופתיים ושל המלחמות , שבהם עם הרחבת ההשכלה שהוקנתה לבנות יהודיות במזרח אירופה , נעשו נשים פעילות בארגונים אזרחיים ופוליטיים . בתמונה : קבוצת נשים צעירות חברות ה"בונד" ברוסיה 1905 ) בקירוב )
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|