|
|
Page:257
לעבד את אדמות האיכרים , אלא דווקא בעלי מלאכה ורוכלים שלא מצאו עבודה בערים הגדולות וניסו את מזלם במושבות . בשני מובנים נבדלה ההגירה לארץ–ישראל מההגירה לאמריקה . האחד , רבע מהנכנסים לארץ–ישראל היו אוכלוסייה מבוגרת מעל גיל 50 בעוד שרק 6 % השתייכו לקבוצת הגיל הזאת מהנכנסים לארצות הברית . האחר , שיעור העוזבים את הארץ . את ארצות הברית עזבו בשנות ההגירה הראשונות כ 20 % – מהמהגרים ובשנים המאוחרות כ 5 % – בלבד . שיעור עולי " העלייה הראשונה " שעזבו את ארץ–ישראל בראשית המאה ה20– היה עצום ונאמד ב . 80 % -75 % – בשנים 1914-1912 פחתה כמות העוזבים ועמדה על 50 % בלבד . ניתוח פרופיל העוזבים מלמד כי החלוצים שבאו לארץ–ישראל מתוך אידיאולוגיה ואמונה בחזון הציוני הם שמיהרו לעזוב אותה . האידיאולוגיה שהביאה אותם היא שהוציאה אותם . השבר שנוצר בעקבות המפגש הראשוני עם הארץ יצר ברבים מהם ספק בדבר יכולתם לעמוד באתגר שהציבו לעצמם . הם עזבו בתחושת כישלון , אך אולי גם בהקלה בשל החזרה לחיים " נורמליים . " ציפיותיהם של המהגרים שהאידיאולוגיה לא היתה הגורם המרכזי בשיקוליהם אם לבוא לארץ , לא היו גבוהות . הם לא ביקשו לברוא דמות של יהודי חדש , כי אם לשפר את מצבם הכלכלי . ולפיכך מי שמצא עבודה לא מצא לנכון לטלטל את משפחתו מחדש והשתקע בארץ . סיפור עקירתן של מאות אלפי משפחות יהודיות מהשליש האחרון של המאה ה19– ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה אחת הסוגיות הבוערות שהעסיקו את העולם היהודי באותה תקופה . שתי שאלות מרכזיות זכו לתשומת לב ציבורית ולדיון רחב ומעמיק : האחת , האם להגר אל אחת הארצות הרחוקות שמעבר לים או להישאר ולחיות בארץ המוצא למרות הקשיים הכרוכים בכך . האחרת היתה לא פחות מסובכת : לאן כדאי להגר ? ניתן לומר בלי שמץ של הגזמה , שכמעט לא היה אדם בחברה היהודית המזרח אירופית של סוף המאה ה19– וראשית המאה ה20– שלא התחבט בדרך זו או אחרת באחת משתי הדילמות . הכרעתם ההיסטורית של מאות אלפי יהודים לנטוש את ארצות מוצאם ולהגר חוללה בפרק זמן של ארבעה עשורים בלבד את אחת המהפכות החשובות והשקטות בחיי העם היהודי . היא היתה חשובה , כי תוצאות ההחלטה ההיסטורית להגר הביאו לשינוי יסודי וקיצוני בכל אורחות חייו של העם היהודי . היא היתה שקטה כי מחוללה היה היהודי המזרח אירופי המסורתי ' מן השורה , ' שבהחלטתו האישית הסובייקטיבית שינה את גורל העם היהודי כולו . זאת ועוד , שלא כדרך המהפכות ה " קלאסיות " רוויות הדם שהפילו חללים רבים בדרכן והונהגו בידי מנהיגים שסחפו אחריהם המונים , הונהגה המהפכה השקטה הזו בידי המהגר היחיד שעמד במרכזה של הנדידה היהודית הגדולה , והוא שחולל בסופו של דבר את השינוי ההיסטורי . מלחמת העולם הראשונה שפרצה בקיץ 1914 קטעה באופן דרמתי את ההגירה אל הארצות שמעבר לים . ההגירה לארצות הברית אמנם לא פסקה לחלוטין בשנות המלחמה , אך קטנה במידה ניכרת . במהלך ארבע שנות מלחמת העולם הגיעו לארצות הברית 62 , 000 מהגרים יהודיים . מתום המלחמה התחדש זרם ההגירה . בשנת 1921 לבדה נכנסו לנמל ניו יורק כ 120 , 000– יהודים . ואולם מיד לאחר מכן הסתמנה אצל שלטונות ארצות הברית ובכמה מארצות אירופה המערבית מגמה לצמצם את ממדי ההגירה . בארצות הברית נקבעו בשנים 1921 ו1924– חוקי הגבלה , שנתבססו על מכסות "לאומיות , " כלומר מכסה שונה לכל אחת מהארצות שמהן הגיעו המהגרים , שהפלתה לרעה את הארצות העיקריות שמהן באו היהודים והפחיתה במידה ניכרת את מספר הרשאים להיכנס . חלקה של ארץ–ישראל עולה בשלב הזה החל לעלות חלקה של ארץ–ישראל כארץ הקולטת הגירה המונית . גורמי הדחיפה בארצות המוצא של היהודים התעצמו והחריפו בשנות ה20– וה . 30– בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובמהלך מלחמת האזרחים שפרצה ברוסיה בין ה"לבנים" ל"אדומים , " נרצחו באוקראינה על פי ההערכה למעלה ממאה אלף יהודים . בפולין נקטה ממשלתו של ולדיסלב גראבסקי בשנים 1925-1924 צעדים קיצוניים לבלימת האינפלציה . אחד האמצעים האלה היה העלאה ניכרת במסים שהוטלו על מעמד הסוחרים , שרבים מהם היו יהודים . הסוחרים היהודיים שחששו מפני חורבן כלכלי החלו לראות בארץישראל מפלט אפשרי ורבים מהם היגרו אז לארץ . בשנות ה30– החל לרחף באירופה צלו של היטלר , האנטישמיות גברה ורדיפת יהודים נעשתה שגרה . אף שבמשך כל השנים האלה לא פסקה עלייתם של חלוצים שביקשו להתיישב בקיבוצים ובמושבים , הרי הגידול הניכר במספר היהודים שהגיעו לארץישראל ניזון בשנים ההן , הרבה יותר מאשר מתרומתה של ההסברה הציונית , מן הדחף שנדחפו יהודים באירופה לברוח ממנה ולהציל את נפשם . אף כי ארץ–ישראל היתה לרבים מהמהגרים של שנות ה20– וה30– מעין ברירת מחדל , שינתה ההגירה אליה את דמותו של היישוב היהודי בארץ לבלי הכר . בתום מלחמת העולם הראשונה מנה היישוב היהודי כ 60 , 000– איש בלבד . בשנת 1929 הגיע מספר היהודים לכ , 180 , 000– ובשנת 1939 היו ביישוב כמעט חצי מיליון . אוכלוסיית המהגרים זאת היא שהצמיחה מתוכה ויצרה בסופו של דבר את התשתית הדמוגרפית והכלכלית של היישוב , שעל בסיסה צמחה שכבת ההנהגה . בארץ התרחש תהליך שלא היה כמוהו בארצות אחרות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|