|
|
Page:256
משום כך נראתה לרבים ההגירה לארץ–ישראל כייחודית ויוצאת דופן . בין השאר תרמה לכך גם העובדה שההבדל במספר הבאים לארץ לעומת מספר הבאים ליתר ארצות הים ובייחוד לארצות הברית היה כה בולט , עד שרבים הניחו כמעט א–פריורי כי ההגירה לארץ–ישראל היא כולה אידיאולוגית במאפייניה ולא הגירה המ ; נעת במניעים המאפיינים הגירה באופן כללי . צריך אמנם להכיר בעובדה שמספר החלוצים האידיאליסטים בין היהודים שהיגרו לארץ–ישראל היה גבוה ממספרם בכל ארץ הגירה אחרת . עם זאת יש לציין כי שיעורם מכלל אוכלוסיית המהגרים נאמד ב 4 % – בלבד . בתקופת העלייה השנייה , למשל , בשנים , 1914-1904 הגיע מספר החלוצים ל – 1 , 500– מתוך . 35 , 000 וראוי לציין גם שלא כל היהודים שהגיעו לארץ בחרו מרצונם לעלות לארץ–ישראל הענייה במקום לצאת לאמריקה . ניתן לומר כי רוב המהגרים לארץ–ישראל עשו זאת מנימוקים שונים ומגוונים , שלא כולם אידיאולוגיים , ורבים מהם לא היו שונים משל אלה שהגיעו לארצות הברית ולארצות הגירה אחרות . בשנים , 1914-1881 שנות "העלייה הראשונה" ו"העלייה השנייה , " הגיעו לארץ–ישראל כ 60 , 000– יהודים . בדומה להגירה לארצות הברית ולארגנטינה , גם המעבר לארץ–ישראל היה של משפחות שבאו לשם השתקעות – אף כי תחילה היה מגיע ראש המשפחה בגפו , בוחן את תנאי הארץ ואת סיכויי הצלחתו בה , ורק לאחר שהסתדר היה מביא את אשתו וילדיו . הרכב הגילים של יהודים שנכנסו לארץ–ישראל עד מלחמת העולם הראשונה היה במובנים מסוימים דומה להרכב הגילים של מהגרים יהודיים שהגיעו לארצות הברית . רבע מהנכנסים היו ילדים עד גיל , 14 כשיעורם בקרב הנכנסים לארצות הברית . מחצית הנכנסים לארץ–ישראל השתייכו לקבוצת הגיל 50-15 המורכבת בעיקרה מסוחרים זעירים ומבעלי מלאכה . הקבוצה הזאת – בדומה למהגרים שהגיעו לארצות הברית ולארגנטינה – בחרה להתיישב בעיקרה בערים הגדולות : יפו , ירושלים , חברון , ומעטים הגיעו גם לחיפה . עם זאת מספר הבאים לארץ שיצאו להתיישב במושבות בתקופת העלייה השנייה היה גבוה והגיע ל 16 % – מכללם . רבים מהם לא היו חלוצים שביקשו בוקרים יהודים בארגנטינה בשנות ה20- של המאה ה . 20- הברון הירש שם לו למטרה להעביר מאות אלפי יהודים מרוסיה לארגנטינה ולהפוך אותם שם לחקלאים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|