|
|
Page:251
את עצמה בפרק זמן של פחות מחמישים שנה ובשנת 1845 מנתה יותר מ8– מיליוני נפש . הרעב הכבד שנוצר באי במחצית השנייה של המאה ה19– הביא להגירת המוני אירים אל ארצות הברית . ברוסיה הצארית גדלה האוכלוסייה מ67– מיליון איש באמצע המאה ה19– ל171– מיליון ערב מלחמת העולם הראשונה . האוכלוסייה היהודית בעולם צמחה בשיעורים ניכרים עוד יותר . מ 2 . 5– מיליונים יהודים בראשית המאה ה19– הגיע מספרם ערב מלחמת העולם השנייה עד ליותר מ15– מיליון איש . הגידול הזה , של פי שישה ויותר , השפיע השפעה כבירה על כל תחומי החיים היהודיים . ברוסיה עצמה גדל מספר היהודים פי חמישה . ממיליון נפש בשנת 1800 ליותר מ5– מיליונים בראשית המאה ה . 20– יהדות גליציה גדלה גם היא בשיעורים ניכרים , מ 250 , 000– נפש לערך בראשית המאה ה19– לכ 870 , 000– בשנת . 1910 הריבוי הטבעי יצר עודפי אוכלוסין שלא יכלו להיקלט במערך הכלכלי בארצות מושבם ואילץ את ההמונים לעזוב ולחפש מקורות קיום בארצות אחרות . העוני הכבד שהיתה שרויה בו החברה היהודית היה גורם נוסף שהביא להגירה היהודית הגדולה . אך עם זאת יש לציין ולומר שלא היה בעוני בלבד כדי להביא לתהליך ההגירה המונית של 2 . 5 מיליונים יהודים . יהודי מזרח אירופה סבלו במשך כל המאה ה19– גם מאפליה . אבל מעניין , שחרף המצב הקשה והבלתי נסבל במזרח , החלה ההגירה היהודית בראשית המאה ה – 19– כמו ההגירה הכללית – דווקא במערב אירופה ובמרכזה , אזורים שהחלו לעבור תהליך מואץ של מודרניזציה ועיור . השימוש במכונות ובשיטות ייצור בהמון הביא לעקירתם של אנשים רבים ממקורות פרנסתם המסורתיים והיה למעשה הגורם העיקרי להגירה אל המדינות שמעבר לים . תחילה החלה הגירה פנימית מהכפר אל העיר , וכשלא נמצאה עבודה בערים החל שלב המעבר אל הארצות שמעבר לים . תהליך דומה התרחש גם בחברה היהודית . במזרח אירופה החל תהליך התיעוש רק בראשית שנות ה70– של המאה ה19– ומכאן גם ה"פיגור" בהגירה בהשוואה למערב אירופה . למקורות הפרנסה המובהקים של היהודים – הרוכלות והמלאכה – לא נמצא דורש בערים . התעשייה העירונית המתפתחת לא היתה יכולה לקלוט לתוכה את אלפי מבקשי העבודה החדשים . רבים מצאו את עצמם חיים בדוחק ובעוני . משאפסה כל תקווה , החלה הנדידה היהודית ההמונית . מניע נוסף ובעל חשיבות רבה להגירה ההמונית – ובכללה גם היהודית – היה השיפור הניכר באמצעי התחבורה ההמוניים . במהלך המאה ה19– החלו לסלול בקצב הולך וגובר מסילות ברזל שחיברו עיירות קטנות ונידחות לערים הגדולות . תשתית מסילות הברזל החדשה , שדמתה לרשת קורי עכביש שנטוותה על פני יבשת אירופה , חיברה לא רק בין ערים אלא גם בין מדינות . בזכות השינוי הזה יכלו המהגרים להגיע לנמלי המוצא ללא קושי ובמהירות רבה . התפתחות טכנולוגית נוספת היתה המעבר ההדרגתי מאוניות מפרש לאוניות קיטור . עד אמצע המאה ה19– חצו המהגרים את האוקיינוס באוניות מפרש . ההפלגה הזאת , שנמשכה כארבעים יום , היתה מסוכנת ובמהלכה היו נתונים המהגרים לא מעט לחסדי מזג האוויר . מהמחצית השנייה של המאה ה19– החלו להיבנות אוניות קיטור שגרמו למהפכה של ממש בתחום התחבורה הימית . מעתה יכלו המהגרים לחצות את האוקיינוס בבטחה בפרק זמן של כ12– יום . החלפת אוניות המפרש באוניות קיטור הביאה לחיסכון של 70 % בזמן ההפלגה . התחרות בין חברות הספנות על לב המהגרים הביאה לבניית אוניות גדולות , מהירות ומשופרות יותר , וגם להורדת מחירים ניכרת . עלות המסע נעשתה שווה לכל נפש . ה ' טיטאניק ' היא הדוגמה הידועה ביותר לאונייה שגילמה את שיא ה 6 דמה בתחום התחבורה הימית . האונייה הזאת הובילה במחלקה הראשונה , במסע הבכורה שלה ב1912– שהסתיים באסון טביעה נורא , עשירים ושועי עולם , אבל גם מאות מהגרים צפופים ודחוקים במחלקה השלישית , שרובם טבעו . הפוטנציאל הכלכלי בהגירה חצייתם של מיליונים מבני אירופה את האוקיינוס נעשתה לעסק כלכלי מצליח שהכניס בכל שנה הון עתק למדינות שעסקו בשילוח המהגרים . המדינה הראשונה שהבינה את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בהגירת ההמונים היתה גרמניה . בשנים 1934 -1850 היגרו דרך נמל המבורג לארצות שמעבר לים מיליונים רבים של נוסעים , רובם לארצות הברית של אמריקה . חברת הספנות , Hamburg American Line שבבעלות איל הספנות הגרמני היהודי אלברט באלין , היתה אחת הראשונות שפתחו קווי תחבורה סדירים וטיפלה בכל הסדרי הנסיעה של המהגרים . אם נכפיל את מספר המהגרים שהפליגו מנמל המבורג במחיר כרטיס ההפלגה שעלותו בשנת 1910 היתה 150 מארק , נמצא כי ב84– שנות ההגירה נכנסו לקופת המדינה הגרמנית 750 מיליון מארק . והסכום הזה אינו כולל את ההוצאות שהוציאו המהגרים בדרך , לכרטיסי רכבת , חציית גבולות , אכסניות , אוכל וההוצאות שהוציאו בתקופת ההמתנה בנמל עד ליציאת האונייה . ואולם כל הגורמים האלה שחברו יחדיו לא יכלו להביא להגירת המונים לולא היה מי שמוכן לקלוט את מיליוני המהגרים . עד מלחמת העולם הראשונה לא ערמו ארצות היעד קשיים מיוחדים על המהגרים ושעריהן היו פתוחים לפניהם . בניגוד לימינו , שהמהגר נדרש לדרכון ולאשרת כניסה לארץ היעד , לא היה באותה התקופה צורך במסמכים האלה . המהגר
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|