|
|
Page:240
המפנה ההיסטורי הכפול הזה – בשנאת היהודים ובשייכות היהודית – הוא גם הרקע לכל ניסיון להבין את רצח העם היהודי בשואה . השואה הביאה את האנטישמיות האקזיסטנציאלית לשיאה הנורא , ועם זאת למסקנתה ההגיונית . אם היהודיות היא נגע המכתים את עצם האקזיסטנציה של היהודי , אם אין לה תרופה בהתבוללות ולא בהמרת דת , הרי הפתרון היחיד הוא " הפתרון הסופי . " מרגע שהיהודיות נחשבת לדבקה בעצם קיומו של היחיד , הדרך היעילה לסילוקה היא בשלילת עצם קיומו של היהודי , כלומר בהכחדתו הפיזית . זהו ההיגיון המחריד של עמדה זו . כמובן , כדי לממש אותו נדרשה סיטואציה מיוחדת , ניהיליזם מוסרי מהפכני בנוסח הנאצי , ערפל של מלחמה טוטאלית , ומנהיג בעל משיחיות שחורה כמו היטלר ; אבל זו לא היתה התפרצות של אותה שנאת יהודים שהיתה ידועה דורות רבים . העובדה שהיהודים " נשללו " למעשה , נרצחו בגופם ממש , משקפת את המצב החדש באופן רדיקלי , של היהודי לעומת האנטישמי . מצב זה נולד דווקא מתוך עולם החילון והנאורות , ומוסיף להשתייך לתנאי הקיום העקרוניים של יהודים מודרניים גם היום , גם אם בדורות המיידיים שלאחר השואה היה נראה שהאנטישמיות נעשתה לא לגיטימית כחלק של השיח הפומבי . בהתאם לכך ממשיכה להתקיים היום גם אותה זיקה הדדית אקזיסטנציאלית של יהודים , שגולמיותה קודמת לכל פירוש ועיצוב שבעליה נותנים לה . בסיכום , המאפיין הבולט של מצב היהודים במאה וחמישים השנים האחרונות הוא הפירוד בין הדת היהודית ובין הקיום היהודי . מתוכו מסתברים לא רק האנטישמיות האקזיסטנציאלית והשואה , אלא גם היהודיות האקזיסטנציאלית , הלאומיות היהודית , ההתבוללות , החילוניות , הרפורמה , הציונות , חזרת היהודים לפוליטיקה ריבונית ( מדינת ישראל , ( והתהייה התמידית בשאלה "מיהו יהודי" ( שגם התשובה עליה היא אקזיסטנציאלית יותר משהיא הגדרתית–עיונית . ( כל אחד מאלה לא היה אפשרי בלי להניח מידה של פירוד , וגם של קונפליקט , בין הדת היהודית לבין הקיום היהודי . מבחינה זו יש כאן מבנה עומק , אשר מגדיר את הזמן היהודי החדש – העידן החדש בהיסטוריה היהודית – על סביכותו ובעיותיו המיוחדות . כרזה אנטישמית המציגה את היהודי כמחלל הגזע הארי . תורת הגזע המודרנית מתפקדת כביטוי נוח ופופולרי להסטת חודה של שנאת ישראל מן המישור הדתי למישור האקזיסטנציאלי ( הקיומי )
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|