|
|
Page:236
כגורם נפרד ; ומן הצד האחר , תהליכי החילון ותנועות הרפורמה הביאו להתרחקות של היהודים מדתם , לפחות בצורתה המסורתית–הרבנית , שהיתה בעלת תוקף נורמטיבי למעלה מאלף שנה . עקב כך , קשת התגובות היהודיות למודרניות משתרעת מן הניאו–אורתודוקסיה עד ליהודיות החדשה , הלא דתית , שאינה תלויה לא באמונה מטפיזית ולא בשמירת מצוות התורה . עובדה מכרעת היא שלא כל היהודים שהתרחקו מן הדת התבוללו לגמרי בעמי אירופה ; מקצתם לא רצו בכך , ורבים לא הצליחו לעשות זאת בגלל התנגדות הסביבה והאנטישמיות החדשה . נוצרה תופעה ממשית , היסטורית , של יהודים שאינם דתיים , ובכל זאת הם נחשבים ליהודים בעיני אחרים ובעיני עצמם . היהודים האלה נזקקו להגדרה לא פאולינית ( כלומר , לא "דתית ( " של יהודיותם , וחלק מהם חזרו והצהירו על עצמם במפורש שהם לאום . כך נוצרו ( בעיקר במזרח אירופה , אבל גם במערב ) תנועות לאומיות יהודיות , ציוניות ואנטי–ציוניות , שהושפעו בעליל מן הלאומיות האירופית אך נבעו במידה רבה גם מצרכים וסתירות המיוחדים לקיום היהודי החדש . הלאום שדגלו בו התנועות האלה , בין אם נועד להתממש בארץ–ישראל ( ציונות ) או בתפוצות Q 7 ) נד , טריטוריאליזם , דובנוביזם , ( נתפס כרחב מן הדת ולא תלוי בה ; ובכך הציע נתיב חילוני , משוחרר מהלכות הדת , להמשך הקיום היהודי בעת החדשה . בין החלופות השונות נותרו לא מעט קשרים פנימיים סמויים , ונוצרו כיווני משנה שאינם מתיישבים בפשטות זה עם זה . למשל , הרבה יהודים מחולנים ( בעיקר בארה"ב היום ) נשארים במסגרת החברתית של הדת , ואחרים מוסיפים לקיים כמה מצוות ללא אמונה מיוחדת . מצד אחר , הרבה יהודים שעזבו את הדת התנגדו גם ללאומיות היהודית או גילו כלפיה אדישות , ובכל זאת ראו בעצמם יהודים , כמו שפרויד הדגיש בהצהרה מפורסמת ( בהקדמה לתרגום העברי של טוטם וטאבו , ( או תפסו את עצמם , כמאמרו של אייזיק דויטשר , כ"יהודים לא יהודיים . " בדרכים אלה ואחרות נוצרה יהודיות מודרנית המועסקת במשמעותה החדשה , ואינה מוותרת עליה גם כשאין ביכולתה לתת לה הגדרה חד–משמעית . יש להעיר כי במושג "העם" אין להבין דווקא לאום במובן המודרני . לאום הוא תופעה רצונית מודעת ; ואילו שייכות היסטורית לעם , לפחות ברמה הבסיסית , יכולה להיקבע על ידי גורמים לא רצוניים ולא מכוונים , כגון מוצא , תיוג מצד הזולת והחברה הסובבת " ) מבטו של האחר , " כפי שהגדיר זאת סארטר , ( או על ידי תחרות ואיבה ( אנטישמיות , ( וכן מתוך זיקה ותחושת שייכות של היחיד , שאין בצדה כוונה מודעת או מפורשת , ואף לא הסבר ברור . כאשר השייכות הבסיסית נקבעת על ידי גורמים לא רצוניים שהיחיד בכל זאת ער לקיומם , ובייחוד כשהיא מהודקת על ידי המבט העוין של העולם החיצון , מתקיימת יהודיות שניתן לכנות אותה אקזיסטנציאלית ; והיחיד צריך לקבוע את עמדתו כלפיה – איך הוא מפרש אותה מעבר לעובדתיותה הנתונה , והאם הוא מקבל , מאשר , דוחה אותה או בורח מפניה ( ולאן . ( אנשי רוח כזיגמונד פרויד וז'אק דרידה ניסחו זאת בדברים אופייניים . דרידה ראה בעצמו יהודי לא–יהודי ומין "אנוס ; " הוא זיהה ביהודיותו את כל מרכיבי השניות והזהות המפוררת , שהפילוסופיה שלו ייחסה למצבו של האדם בכלל . ואילו פרויד , שהגדיר את עצמו "יהודי חסר אל , " ודחה גם את הלאומיות היהודית , כתב כי "אף על פי כן אינו מתכחש לזיקת השייכות אל עמו , והוא חש את ייחוד סגולתו כיהודי ואינו רוצה שיהיו הדברים שונים מזה . אילו שאלו אותו : מה יש בך עוד מן היהודיות , לאחר שזנחת את כל צדדי השיתוף האלה עם בני עמך ? כי אז השיב : עוד הרבה מאוד , ומן הסתם העיקר . " שניהם , פרויד ודרידה , גם ידעו אנטישמיות אישית . תפיסה עצמית יהודית , לטוב ולרע , היתה גם להרבה יהודים מודרניים שהם או אבותיהם התנצרו מסיבות חברתיות . המשורר היינריך היינה התנצר " כדי לקבל כרטיס לחברה , " אך הוסיף לחוש עצמו כיהודי , גם באופן חיובי , ונתן לכך ביטוי רגיש ומעמיק בכתיבתו ; עם זאת , בגיל מתקדם , הפנים את התנ " ך כספר לותראני לא פחות מיהודי . הסופר פרנץ ורפל חש כל ימיו הבוגרים משיכה פנימית לנצרות , או לאזור ביניים שבינה לבין היהדות , אך נשאר יהודי מחולן ומתנודד . הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין נולד קתולי , אך ראה את מוצאו היהודי כפצע וכבושה מעיקה , ובהיותו כעין קתולי מחולן ראה צורך " להתוודות " על יהודיותו כאילו היתה זו אשמה . אפילו תיאודור הרצל , שהקים את התנועה הציונית , הציע מתחילה לפתור את בעיית האנטישמיות במערב בהתנצרות המונית ; הרצל ידע רק פירורים על מסורת היהודים , ולאחר שנעשה ציוני ראה ב " מדינת היהודים " הצפויה מין שלוחה דוברת גרמנית של אירופה הליברלית . יהודים רבים שסירבו להתנצר התבוללו בתרבות האירופית בדרגות שונות . מקצתם הוסיפו לעשות זאת גם אחרי השואה . היסטוריון התרבות ויקטור קלמפרר , יהודי חסר דת ואנטיציוני , שאימץ את רעיונות הנאורות והלאומיות הגרמנית ושרד בגרמניה הנאצית , בז מתחילה לנאצים כ"לא גרמנים , " וראה בעצמו לעומתם את הגרמני האמיתי ; לאחר השואה פעל במזרח גרמניה הקומוניסטית . הפילוסוף תיאודור אדורנו , למרות הזעזוע שגרמה לו אושוויץ , חזר אחרי המלחמה מארה"ב לגרמניה , כי חש שזו לשונו ותרבותו האמיתית , ונעשה שם אחד ממבקרי החברה ומורי הדור החשובים . עמיתיו הרברט מרקוזה , חנה ארנדט והאנס יונאס נשארו בארה"ב והפיצו ממנה את תורתם החברתית והפוליטית . ליהודים היתה נוכחות בולטת בכל התנועות לתיקון החברה בשתי מאות השנים האחרונות .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|