|
|
Page:234
אלא על מרכיב בסיסי של הזהות היהודית ההיסטורית . עד לאותה העת היה מובן ומקובל שקיים עם יהודי , במובן של אתנוס או גנ F ס , שיש לו גם דת מיוחדת ; היהודים קראו לעצמם , מאז ימי קדם , "עם ישראל , " והלא יהודים נהגו לדבר על "אומת" היהודים . מעתה , כבמכת גרזן , מושגים כמו העם היהודי ואומת היהודים נעשו לא לגיטימיים , אחרי שמאות שנים לא זו בלבד שהם היו חלק מן הסדר הקיים , אלא שלמעשה נדרשו היהודים , כתנאי לקיומם הלגיטימי בחברה הסובבת , לחיות כעדה אתניתדתית–פוליטית מיוחדת בעלת חוקים משלה . וכך , מה שהיה עד כה התנאי לקיומם הלגיטימי של היהודים בחברה הסובבת – נעשה בבת אחת לגורם של אי לגיטימציה . זרע אברהם או צרפתים בני דת משה ? ואולם היהודים היו , בעיני עצמם ובעיני אחרים , "זרע אברהם , " ולא רק "צרפתים בני דת משה . " לפי הזיכרון ההיסטוריהמיתולוגי היהודי הגלום בתנ"ך , בני ישראל היו בני עם אחד לפני שהיו בני דת אחת . במשך מאות שנים העם והדת בישראל לא היו דבר אחד . בימי קדם העם "עבד אלוהים אחרים , " ובכך נאבק למעשה נגד הדת שנתן לעצמו . היהודים קיבלו בשלמות את דתם רק בתקופה הפרסית ( אולי בהשפעת גלות בבל , ( ומאז , בעקבות עזרא ולאחריו הפרושים , ראו בדתם דת צמודה אל העם האתני ואליו בלבד . אמנם הנצרות הפאולינית ראתה בעצמה את "עם ישראל שברוח , " אבל הרבנים דחו את עצם אפשרותה של קטגוריה כזאת , והנוצרים עצמם הכירו בכך שהיהודים הם עם ישראל שבגוף . וכך , במאות השנים הרבות שבין חתימת התלמוד למהפכה הצרפתית ( שניתן לכנות "ימי הביניים היהודיים , ( " לא היה ספק ליהודים ולאחרים שהם בני עם אחד במובן האמפירי , ולא הרוחני בלבד . גם השיח האירופי בשימושו הטבעי כינה אותם אומה , מפני שכך הובנה ממשותם . עכשיו נתבעו היהודים לוותר על ממשות זו – לא על המילה , אלא על אחד משני המרכיבים הממשיים בזהותם ההיסטורית – וכאילו לנשל את עצמם ממנו במחיר שחרורם . ויתור היסטורי זה נתקבע ונתאזרח במערב הליברלי , והשתלט גם על שימושי הלשון . מרבית יהודי המערב רואים היום ביהודיותם " דת" בלבד . לכן , כאשר הם חדלים להאמין בדת , הם חשים בבעיה לא פתורה . מקצתם מוסיפים לאחוז ביהודיות כמסגרת חברתית ולא דתית . אחרים חוזרים למושג של יהודיות אתנית , שלפחות בארצות הברית קיבל לגיטימיות מסוימת לאור ניסיונה הרב–תרבותי ; אבל הם מבדילים בין האתנוס לבין ה " nation" ( הלאום . ( הלאום נשאר פוליטי ואמריקני ; האתנוס נתפס כגיוון תרבותי / זהותי , אנתרופולוגי והיסטורי , במסגרת לאומיות זו . בדרך זו , כפי שנראה להלן , חודר גורם מפצל לתוך הזהות היהודית המודרנית , המאבדת את יומרת האחידות האינטגרלית ועומדת בסימן של שני Q ת וריבוי פנימי . שני המחירים של האמנסיפציה אחרי תקופה של חדירה חברתית מוצלחת , קידום מעמדם והתבוללות חלקית , התחילו יהודי מערב אירופה נתקלים בהתנגדות חברתית קשה , לעתים ארסית ואלימה . בתוך דור אחד מתחיל להופיע סוג חדש של שנאת יהודים – שאינה מכוונת עוד נגד הדת היהודית , ולא עוד נגד היהודי כמי שסירב למשיח והביא לצליבתו , אלא מכוונת ליהודי במוצאו הקיומי ובעצם ישותו . מסתבר כי האינטגרציה לא היתה ממשית , וכי הדעה הקדומה הוכחה כעמוקה יותר מכל שותפות אידיאולוגית–רשמית . האידיאולוגיה הליברלית המודרנית עשתה את כל בני העם הפוליטי – כמו הלאום הגרמני או הפולני / הונגרי – שותפים שווים בלאום הריבוני . ואולם האידיאולוגיה הרשמית לא החזיקה מעמד מול יצרי זהות שליליים , שהיו עמוקים בהרבה ; ואלה , כאשר לא יכלו עוד תחריט מצרפת : ( 1802 ) נפוליון מעניק חופש דת לבני כל הדתות . היהודי נראה כאן מחזיק בלוחות הברית . במחיר כניסתם לאומה הצרפתית נדרשו היהודים לוותר על היותם אומה נפרדת
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|