|
|
Page:233
מאפיינים של הזמן היהודי החדש ירמיהו יובל המודרניות היהודית יצרה מצב היסטורי חדש , בעל מאפיינים משלו . להלן רשימה חלקית : אמנסיפציה פוליטית : השוואת המעמד המשפטי והפוליטי של היהודים לזה של שאר האזרחים , וכניסתם ככאלה לחברה המארחת ; במחיר האמנסיפציה : היהודים חייבים לוותר על שייכותם ל"אומה" שלהם או על מעמדם כעם נפרד ; הפחד והשנאה כלפי היהודים מועתקים לעבר הקטגוריה של 'גזע יהודי ; ' מתרחש בקע בין הדת היהודית ובין העם היהודי , ונשבר הצירוף ההדוק שלהם שנשמר והתחזק במרבית ימי הביניים היהודיים ; אין עוד דגם מחייב יחיד של היות יהודי ; רפורמות בדת וחילון מתרחב מתחרים ביהדות המסורתית והניאואורתודוקסית על הזהות היהודית המשותפת ; מגמה של "השכלה , " או אירופיזציה תרבותית וחינוכית , חודרת לקהילות היהודים המסורתיות ; היהודיות המודרנית נקשרת במעגלי תרבות ( ובאינטרסים פוליטיים ) אחרים , ומתהוות צורות ודרגות שונות של " התבוללות , " כלומר , שילוב וחיתוך של הקיום היהודי עם מעגלי התרבות האלה ; זהות יהודית כפולה , מפולגת או "מקפית" ( כגון אמריקנייהודי או יהודי–צרפתי ) נעשית רווחת , ומעוררת שאלות מבניות ותהיות על השאלה "מיהו יהודי ; " פיצול מודרני ביסוד מתרחש בין התארים המיוחדים של היהודים לבין קיומם העירום ; הדבר מוליך לשנאת יהודים אקזיסטנציאלית , וזו , יחד עם תהליך החילון , מחזקת את התחושה והמציאות של "יהודיות אקזיסטנציאלית . " להלן נפתח כמה מן המאפיינים הללו . אמנסיפציה ומחיריה ניצנים של פתיחות לתרבות הנא F ר Q ת האירופית הופיעו בגרמניה בסוף המאה ה18– בדמות תנועת "ההשכלה . " ואולם האירוע הקובע , ולמעשה המכונן , של המודרניות היהודית היה שחרור היהודים לאחר המהפכה הצרפתית , וביטול האוטונומיה הקהילתית שלהם . מלחמות נפוליון , שהפיצו את רוח המהפכה ומיסדו אותה , הביאו את דבר האמנסיפציה היהודית – שפירושה היה : שוויון פוליטי ומשפטי עם שאר האזרחים – גם למקומות אחרים . במרוצת המאה ה19– הוענק שוויון אזרחי ליהודים בחלק ניכר של אירופה המערבית . יהודים העמיקו לחדור למרבית שכבות החברה העירונית , למעט האיכרות והאצולה הגבוהה ; הם הזריקו את מרצם המחודש לחוגי הכלכלה , המשפט , הפוליטיקה , העיתונות , האמנות והאקדמיה האירופית ; הם ספגו , בדרגות שונות , את תרבות החברה המארחת ; ונעשו מעורבים בתנועות הפוליטיות והתרבותיות האירופיות ( ובעיקר הליברליזם , הלאומיות והסוציאליזם , ( שביקרו את המסורת הקיימת ושאפו לרפורמות ואף למהפכה . " ליהודים כיחידים – הכול ; ליהודים כאומה – לא כלום . " זו היתה קריאת הקרב של ידידי היהודים , וסיסמת המהפכה עצמה , שנפוליון אימץ ויישם . היהודים זכו לאמנסיפציה מכוח העיקרון שכל בני האדם שווים . הם היו ראויים לשוויון לא כיהודים , אלא כיחידים המשתתפים בגוף המדיני הכולל , כאזרחים מיועדים של הרפובליקה . המדינה שאליה הצטרפו היתה מדינה מודרנית , ריכוזית , שתבעה יחס ישיר בין הרשות לנתינים ( בצרפת היה לכך ביטוי מיוחד באידיאולוגיה היעקובינית . ( במדינה המודרנית לא היה מקום , לפחות לא בעיקרון , לקבוצות ביניים המתווכות בין היחיד לבין רשות הרבים הפוליטית . כיוון שכך גם לא נשאר מקום לאוטונומיה משפטית יהודית , יסוד קיומה של הקהילה היהודית הביניימית ברפובליקה המודרנית , כפי שהתכוננה בצרפת – ולמעשה , כפי שהיא עצמה ייסדה את הפוליטיקה המודרנית : כל יחיד מתייחס במישרין ל"עם" הפוליטי , האזרחי , התופס את מקום הריבון המלכותי לשעבר . הקבוצות האתניות ( או ה"אומות , ( " הגילדות העירוניות , מעמדות האצולה והכמורה , האזורים השונים , הנאמנויות המקומיות , לכל אלה לא היה עוד מעמד מוכר בגוף הפוליטי החדש , שאחדותו עמדה מעל לריבוי הקבוצות המיוחדות , והיתה אמורה לכונן "רצון כללי" שהאזרח משתתף בו במישרין . בדרך זו ייסדה המהפכה הצרפתית לא רק חופש ושוויון פוליטיים , אלא , באמצעותם , גם מושג חדש של לאום . מעתה היה רק לאום אחד כולל , זה הבנוי ממכלול האזרחים שווי המעמד , והיה רק ה"עם" הפוליטי , המגלם בתוכו את הריבונות . מדינת הלאום שנוצרה כך לא יכלה לסבול נאמנות לאומה אחרת מלבד זו הצרפתית . מכאן ההתנגדות ה"רפובליקנית , " הנמשכת בצרפת עד היום ( אף שכבר נראים בה סימני עייפות , ( לגילויים של "עדתיות , " ולמה שמכונה בימינו פוליטיקה רבתרבותית . במחיר כניסתם לאומה הצרפתית נדרשו אפוא היהודים לוותר על היותם אומה נפרדת , ולמעשה , על מרכיב העם שלהם . ( peoplehood ) זה היה ויתור מכריע , לא רק על שם או מילה ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|