|
|
Page:226
בציבור היהודי . תנועות משיחיות יהודיות , אוחזות בנשק , ניסו לקרב את קץ הגלות במעשה . הללו התפתחו בעיקר במזרח האימפריה , באזורים שבין איראן לעיראק . תנועה אופוזיציונית יהודית אחרת , לא–לוחמנית , עשתה אף היא צעדים ראשונים לאחר המהפכה העבאסית . היתה זו הקראות , שערערה על סמכות המסורת של התורה שבעל–פה ועל סמכות מוסדות ההנהגה היהודיים הנשענים עליה והמפיצים אותה , הישיבות וראשות הגולה . דרך העיון במקרא , שהציעה הקראות , מושפעת מהלכי רוח רציונליסטיים שפשטו בעיראק , והיא מעמידה את האדם , ללא תיווכם של סוכני ידע , מול המקורות , כאשר האחריות להסיק מסקנות באשר לדרכי הבנת המקורות ואופן קיום המצוות , מוטלת עליו . משלהי המאה ה ( 880 ) 9– ועד להגעת הצלבנים לירושלים , ( 1099 ) עובר מוקד הפעילות של התנועה הקראית לירושלים . בירושלים ישבה המנהיגות הפוליטית והאינטלקטואלית הקראית , ובה חוברו בשפה הערבית–היהודית יצירות משפטיות – פרשניות , לשוניות , ופולמוסיות אנטי–רבניות – התוקפות את העדר העקיבות בספרות היהודית המסורתית , את האי–רציונליות שבה , את הבורות ואת הנהנתנות והזנחת ארץ–ישראל וירושלים . כל זאת לכאורה בזיקה לכלל היהודים הרבנים , אך מתוך התכוונות מיוחדת להנהגה הרבנית היושבת בעיראק . להעמדתה של עיראק במרכז הח ' ליפות ולבנייתה של בגדאד כבירה כלכלית ואינטלקטואלית של עולם האיסלאם נודעה משמעות ישירה לתולדות הארגון והיצירה היהודיים בתקופה זו . מוסדות ההנהגה המרכזיים של יהודי המזרח המוסלמי – הישיבות וראשות הגולה – עברו לבגדאד , ויהודי העיר לקחו חלק בפעילות האינטלקטואלית הערה של העיר . כמו בארץ–ישראל , היתה בידיה של הנהגת יהודי עיראק האוטונומיה לנהל את חייהם כרצונם וראשי הישיבה והגולה הם שהוכרו כראשי האוטונומיה . אזורי שליטתם היו עיראק , איראן ותימן . דרכי המסחר והפקידות העבאסיות הובילו לבגדאד וכמותן דרכי הסוחרים היהודים שקישרו בין מזרח למערב . עיראק העמידה הנהגה יהודית מאתגרת להנהגה היהודית שפעלה בארץ–ישראל . לזו שבארץ–ישראל עמדה סמכות הקדושה של הארץ והתקווה לגאולה הקשורה בה ; כנגדה פיתחה עיראק , בסמוך לביצור השלטון העבאסי , את משנת בכורתה כנשענת על הכרעת האלוהים להעביר , בעידן הגלות , את המרכז לעיראק כדי להשיג מקום הולם ללימוד התורה . את ארץ–ישראל הכתירו אנשי עיראק כמשמרת מנהגים שיש להיזהר מקיומם . ככל שמתבסס מעמדה של עיראק בעולם המוסלמי כך מתבסס מעמדם של מוסדות ההנהגה היהודיים שם לגבי קהילות יהודיות בעולם . שאלות רבות מגיעות לגאוני בבל , חיבורים בתחומי יצירה שונים נכתבים בה ונשלחים ממנה לתפוצות היהודים . המאבק בינה לבין ארץ–ישראל מגיע לשיא בשנת , 922 כאשר ויכוח על לוח השנה מוכרע על פי עמדת בבל . התדמית הזוהרת והנאורה של הח'ליפות העבאסית בראשית ימי שלטונה הטעתה חוקרים בדורות קודמים , באשר ליחסה לבני המיעוטים , וליהודים בכלל זה . המדיניות שביקשה לערב את המתאסלמים החדשים באדמיניסטרציה פגעה בבני המיעוטים , שהחזיקו משרות אלו קודם לכן ובהם גם היהודים . כדי להעמיד על ההבדל בין הראויים לשאת במשרות אדמיניסטרטיביות לבין מי שמעמדם נחות הקפידו ח'ליפים מבית עבאס על 'תנאי עומר' והוסיפו עליהם חומרות משלהם . מנגד , התדמית הקנאית של השיעה , באשר לבני המיעוטים , אינה הולמת את מצבם של המיעוטים בקצה האחר של עולם האיסלאם . בראשית המאה ה10– הקימו בני משפחה שיעית מדינה עצמאית במגרב שבצפון אפריקה , וכינו את עצמם פאטמים . הם טענו כי הם מתייחסים לפאטמה , בתו של מוחמד . הח'ליפים הפאטמים כבשו את כל צפון אפריקה , סיציליה , מצרים , ארץ–ישראל , תימן וחלקים מסוריה . הפאטמים העבירו למצרים את מרכז השלטון ובנו בה את בירתם החדשה , קהיר . החידוש במעשה הפאטמי היה בכך , שלראשונה בתולדות האיסלאם הכריזו שליטים על עצמם כח'ליפים מתחרים . במערכי שלטון חדשים אלה שבה אפוא התופעה של ההיזדקקות לבני מיעוטים נאמנים ומיומנים . וזאת , למרות שבארצות השלטון של השיעה צפויה היתה מדיניות עוינת כלפי עדות המיעוט , משום גישתה הדתית–המחמירה כלפי מי שאינם מוסלמים . גם כאן הכריע צורך השלטון , שלטונם של בני מיעוט שיעי על רוב סוני בצפון אפריקה , במצרים , בארץישראל ובסוריה . בחוגי הפקידות הגבוהה בארצות אלו בלטה נוכחותם של בני מיעוטים דתיים ובעיקר של קופטים ושל יהודים , שבהיותם מקורבי החצר ופקידים גבוהים פעלו למען בני עדותיהם . לאחר שוך קרבות העצמאות של הממלכות , שבו הגבולות ונפתחו , והמסחר וההגירה בין ארצות האיסלאם השונות זכו לעידוד . להלכה , הוטלו הגבלות מעטות בלבד על העיסוקים הכלכליים של בני המיעוטים ( הידוע שבהם היה איסור הנשיאה במשרות שיש בהן שלטון על בני הרוב המוסלמי ;( למעשה , היו משרות כאלו פתוחות בפני יהודים ביחידות הפוליטיות החדשות . שילוב זה של פתיחת גבולות ושל ריבוי אפשרויות כלכליות יחד עם הערנות היתרה שהיתה לשלטונות המוסלמים למסחר ולצורך למסד את הקשרים בין חלקי הח'ליפות , ממשיך את מגמת השינוי במבנה הענפי של תעסוקת היהודים . רבים היגרו מן המזרח מערבה ושינו את העשייה הכלכלית מהתבססות על החקלאות למעורבות במסחר הבינלאומי .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|