|
|
Page:222
ככלי יעיל לצבירת כוח פוליטי . על פי אחת ההנחות , במחצית הראשונה של המאה ה14– החל להתפתח פחד אי רציונלי מפני המיעוטים , שהואשמו בקונספירציה להרס החברה הנוצרית . ואולם האלימות היתה גם מרכיב אינטגרלי של הסטטוס קו F החברתי . היא אפשרה פורקן של לחצים , ועזרה בסימון הגבולות בין רוב למיעוט ובין מרכז לשוליים . ניתן אף להגדירה אלימות מרוסנת , מפוקחת ומייצבת . כגון ההתקפה המתונה על היהודים בפסחא " ) השבוע הקדוש , ( " שבגלל אופייה הריטואלי , יש הרואים בה אפילו אירוע דידקטי , שתפקידו היה לאשר את ההיסטוריה המשותפת לשתי הדתות , ולתחום את גבולות השיח היהודי–הנוצרי , וכך גם , בעקיפין , לאפשר אינטגרציה ושילוב חברתי . אחת השאלות שמעלה המחקר היא על מהות הקשר שבין האלימות המרוסנת והיומיומית לבין האלימות המשברית שבאה לידי ביטוי בפרעות האלימות . ואכן בשנים שלאחר המגפה השחורה הביעו קהילות יהודיות רבות את חששן שהאלימות הריטואלית של "השבוע הקדוש" תאבד את צורתה הקבועה ואת אופייה המתון ותיהפך לטבח המוני . פרעות 1391 בקסטיליה ובאראגון היו אכן אירוע בולט וחריג בתוצאותיו , שבו שינתה האלימות הריטואלית את צורתה . לאחר פרעות 1391 התבססה בקסטיליה ואראגון , לצד הקהילות היהודיות , חברת האנוסים ( הקונברסוס . ( במשך הזמן הצטרפו לרבבות אנוסי הפרעות מומרים חדשים בלחץ גזירות וליאדוליד , ( 1412 ) ויכוח טורטוסה ( 1414-1412 ) והטפות הנזיר הדומיניקני ויסנטה פרר . ( 1415-1412 ) המרות הדת המאוחרות בשנים 1415-1412 הן אשר השפיעו על עיצוב התפיסה ההיסטוריוגרפית המוטעית על יהדות ספרד , שבניגוד ליהדות אשכנז , לא היתה מושרשת דיה בדתה , ולכן לא החזיקה מעמד בפרעות והעדיפה להמיר את דתה במקום לבחור באקט של קידוש השם , כפי שנהגה יהדות אשכנז בפרעות 1096 ( תתנ"ו . ( לאחרונה הוברר כי בדומה להתנהגות יהודי אשכנז , כך גם בפרעות , 1391 רבים מיהודי ספרד בחרו למות בידי מתקיפיהם או להתאבד ולא להמיר את דתם . כמו כן התברר כי גם בפרעות תתנ"ו היתה המרת דת המונית , אלא שבניגוד לספרד במאה ה , 15– יכלו מומרים באשכנז , במהלך המאה ה , 12– לחזור לחיות חיים יהודיים . יהדות אשכנז , שלא כיהדות ספרד , טיפחה את אידיאל קידוש השם כערך רוחני עליון , כיוון שנאלצה לעמוד שוב ושוב מול גלי פרעות במהלך המאות ה12– עד ה . 14– בדומה ליצירה האשכנזית , גם היצירה הרוחנית של יהודי ספרד עסקה בקידוש השם כערך נאצל , אלא שבספרד לא נאלצו היהודים לאחר שנת 1391 לעמוד שוב מול גלי פרעות ולכן ת Q עלה היצירה הספרותית והרוחנית בעיקר לפיתוח תשובה למיסיון הנוצרי ולא לפיתוח הרעיון המרטירולוגי . גירוש ספרד ( 1492 ) היה שיאו של תהליך של כמאתיים שנה , שבו גורשו היהודים מן המדינות המתגבשות במערב אירופה , עד כי לקראת אמצע המאה ה16– נותרו שם מעט מאוד יהודים שגרו בכמה מערי גרמניה ואיטליה . בשנת 1290 גורשו יהודי אנגליה , בשנת 1306 נערך גירוש מצרפת , שלווה בגירושים נוספים במהלך המאה ה14– עד לגירוש הסופי בשנת . 1394 בשנים 1501-1500 גורשו יהודי רוזנות פרובנס , שסופחה לכתר הצרפתי . בגרמניה נכפה על היהודים במהלך המאה ה15– לעזוב את הערים שבהן התגוררו . לאחרונה נקבע כי הגירוש היה אחד ממאפייני התרבות המערב אירופית . הוא אמנם כוון בעיקר כלפי יהודים , אך לא באופן בלעדי . צרפת גירשה את המלווים בריבית נושכי הנשך , הלומברדים והקאהורסינים ;( 1311 , 1268 ) ספרד גירשה בשנת 1609 את המוריסקוס ( האנוסים המוסלמיים . ( בכל המקרים הללו הסמכות המגרשת היתה הרשות החילונית , ואולם הנימוקים של צווי הגירוש היו קשורים בהשפעות השליליות של האמונה הנוצרית והמוסר החברתי . יש הרואים בתופעת הגירוש מעבר של החברה האירופית מצורות רדיפה קיצוניות , כפרעות וטבח , לאמצעים מתונים יותר . קשה לעמוד על סיבה מרכזית לגירוש בכל מקום ומקום . באנגליה גורשו היהודים כחלק ממשבר חוקתי ממושך ומאבק על זכויות בין המלך , הכנסייה והאצולה . בצרפת ניתן לחשוב על מניעים אחדים : תאוות בצע ושאיפה להשתלטות על רכוש היהודים ולייצוב המטבע , עיסוקם בהלוואה בריבית שפגע במעמדות הנמוכים , גיוס העם לתמיכה במטרות פוליטיות של המלוכה , ומחויבות מלכותית ללכידות הלאומית ולביעור הסטייה הדתית . ואולם נראה כי ברקע לכך נמצאו שתי התפתחויות מרכזיות : חזון החברה הנוצרית המתוקנת , שתחם את הגבולות הרוחניים , והציב מחוץ להם כוחות רשע מדומיינים ; ונטייתם הגוברת של השליטים החילוניים לתפוס כחובה את אחריותם לשלמותו של תחום שלטונם . לקריאה נוספת : א' לימור , בין יהודים לנוצרים : יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה , א-ה , האוניברסיטה הפתוחה , תל אביב , תשנ"ג-תשנ"ח . ג . ' כהן , כעיוור במראה : היהודי בתפיסה הנוצרית בימי הביניים , מרכז זלמן שזר , ירושלים , תשס"ב . י"י יובל , שני גויים בבטנך : יהודים ונוצרים – דימויים הדדיים , עלמא , תל אביב , תש"ס . ר' בן–שלום , יהודי ספרד ופרובנס מול התרבות הנוצרית : תודעה היסטורית ודימויי עבר בימי הביניים , מכון בן צבי , ירושלים , תשס"ו . מ' כהן , בצל הסהר והצלב : היהודים בימי הביניים , תרגמה מ' סלע , אוניברסיטת חיפה וזמורה–ביתן , חיפה , תשס"א .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|