|
|
Page:221
בענייני הדת , אך גם מעיין בספריותיהם ולומד להכיר מקרוב את הישגי התיאולוגיה והמדע הנוצריים . החלטתו ליצור ולממן את מפעל הקונקורדנציה העברית הראשונה למקרא נבעה מהכרתו בשימוש היעיל שעשו דרשנים נוצריים בקונקורדנציה הלטינית בשעת הוויכוחים עם היהודים ובערכה המדעי ללימוד המקרא . הוא אף הושפע מאוד מן התיאולוגיה הנוצרית של שבעת "חטאי המוות , " ולאורה בחר לחבר חיבור מוסרי עברי המושתת על התפיסה הנוצרית הזאת . בעבר הניחו כי היהודים בימי הביניים הפנו את גבם לכתיבת היסטוריה יהודית , והעבירו את מורשתם באמצעות הזיכרון הקולקטיבי שכלל בעיקר ריטואלים ופיוטים . כפועל יוצא מכך אף נטען כי יהודים לא התעניינו בהיסטוריה של הנוצרים . ברם לאחרונה הוברר כי יהודי ספרד ופרובנס , בין המאה ה12– לתחילת המאה ה , 16– הכירו פרקי יסוד רבים מן ההיסטוריה של הכנסייה ושל המדינות שבתוכן ישבו . הם השתמשו בידע ההיסטורי שלהם בז'אנרים ספרותיים מגוונים ( ולא רק בכרוניקות ) לפולמוס עם הנוצרים או לצרכים אינטלקטואלייםמדעיים וענייני מוסר . נראה כי למרות הבידול החברתי–הדתי היו היהודים חלק בלתי נפרד מן התרבות הכללית שבתוכה חיו , והכרת ההיסטוריה של התרבות הנוצרית היתה מרכיב חשוב בעולמם התרבותי . לעומת זאת , בצד הדימויים השטניים הטיפולוגיים של היהודים והיהדות , גברה המודעות הנוצרית למנהגים יהודיים , לדמויות יהודיות בעלות שיעור קומה , לספרים ולערכים תרבותיים עבריים . תופעה זו משתקפת , למשל , בספרות הוורנקולרית ( בשפות הלעז ) בספרד במאה ה , 15– ובתורת הקבלה הנוצרית שנוצרה בחוגי ההומניסטים האיטלקיים באותו הזמן . שתי המגמות , של השתלבות בחברה הסובבת לצד התבדלות מסוימת מן החברה הנוצרית , באו לידי ביטוי גם באופנת הלבוש היהודית . מסגנון הלבוש עולה כי אין אופנה ואסתטיקה נוצרית ויהודית נפרדות . יהודים ונוצרים השתייכו לאותה סביבה חברתית ותרבותית , ולכן היו בעלי טעם זהה . ואולם הבגד נעשה גם , למן המאה ה , 13– אמצעי לבידול ולהרחקה ( האות היהודי , או , בגרמניה , הכובע המחודד . ( מגמה דומה נמצאת גם בספרות הביניימית , כגון בחיבורים הנפוצים רומן אלכסנדר ואגדות המלך ארתור , שהיו רבי מכר בחברה הנוצרית והיהודית , וגיבוריהם זכו להערכה רבה גם בין נוצרים וגם בין יהודים . מתוך השיח היהודי–נוצרי אף התפתחה רטוריקה הדדית מוסרית–אקז 1 לרית ( דהיינו , של שימוש בסיפורים מדגימים דידקטית ) על מידותיו התר Q מי F ת של "האחר , " כגון הערצת " הלמדנות היהודית" בקרב הנוצרים ומנגד – תפיסה חיובית של דבקות נוצרית בפולחן הכנסייה . יש בין יהודי ספרד , כשלמה אלעמי ( לאחר שנת , ( 1415 שהיללו בהתלהבות את הצלחת הכנסייה בגביית המעשרות מקהל מאמיניה . לדבריו , שלא כבחברה היהודית , מעשרות הנוצרים ניתנים בחפץ לב , בעיקר בידי העשירים , התורמים בכך להאדרת שמה של הכנסייה . חכמים אחרים , כיואל אבן שועיב ( טודלה , סוף המאה ה , ( 15– שיבחו את שיטות הכפרה ומחילת העוונות של הנוצרים . אמנם לעתים נועדה רטוריקה זו לצורכי ביקורת מוסריתחברתית פנימית , ואולם היה בה כדי לתרום לשיפור תדמיתו של הנוצרי בעיני היהודי , ולהפך . במאה ה14– החלו יסודות קיום הקהילות במערב אירופה להזדעזע . רבות מקהילות היהודים באשכנז נפגעו וחוסלו בפרעות רינדפלייש ( 1298 ) ובזמן המגפה השחורה . ( 1348 ) גם בספרד נערכו פרעות אלימות ראשונות ביהודים : גזירות הרועים והמצורעים , ( 1321-1320 ) המגפה השחורה , מלחמת האזרחים בקסטיליה ( 1369-1366 ) ופרעות קנ"א . ( 1391 ) ואולם אלימות כלפי מיעוטים וקבוצות שוליים כמו מינים , מצורעים , נשים , יהודים ומוסלמים היתה מרכיב קבוע ויומיומי בימי הביניים . במקרים רבים היתה האלימות מכוונת מצד מוסדות מסוימים להשגת מטרות כלכליות וחברתיות , או להטלת אימה ופחד , גירוש יהודי פרנקפורט , , 1614 תחריט נחושת בן התקופה – יסודות קיום הקהילות היהודיות במערב אירופה החלו להתערער במאה ה . 14- במקום הסובלנות היחסית והגנת השלטון המרכזי של ימי הביניים המוקדמים בא עידן של גירושים , בין היתר מאנגליה , ( 1290 ) צרפת ( 1306 ) ומעל לכול – ספרד . ( 1492 )
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|