|
|
Page:219
של הנצרות הקתולית . שלא כעלילת הדם , שהתגלגלה במקומות רבים עד לעת המודרנית , נעלמה עלילת לחם הקודש לאחר תקופת הרפורמציה . מסורת הספרות הפולמוסית "נגד היהודים" ( Iudaeos Adversus ) התגלגלה מאבות הכנסייה אל אנשי הכנסייה באירופה הביניימית . מיון סוגי הפולמוס הנוצרי נגד היהדות העלה את ההבחנה בין הנוסח הפולמוסי הישן , שהתמקד עד המאה ה12– בפרשנות הטקסט המקראי , לבין צורות ויכוח חדשות שהתבססו מאז גם על התלמוד והספרות העברית הבתר–מקראית ועל שיטות ויכוח רציונליות . אף "הפולמוס החדש" התחלק בין שתי שיטות : הפולמוס נגד התלמוד , שבעיקרו ניסה לעמוד על הבלותם של אגדות התלמוד ושל המאמרים האנטי–נוצריים שמצויים בו ; והפולמוס מתוך התלמוד , שמאז המחצית הראשונה של המאה ה , 12– אך בעיקר מאז ויכוח ברצלונה , ( 1263 ) ניסה להוכיח את הכריסטולוגיה על סמך אגדות התלמוד . מן הצד היהודי עלתה תשובה מסודרת ומאורגנת לכך בספרי פולמוס שהופיעו מאז המאה ה . 12– בחינת ספרי הפולמוס העבריים הראשונים במערב אירופה מלמדת , כי שיטות הוויכוח הדתי נלמדו בעיקר מן הפולמוס היהודי נגד הנצרות , שהתקיים זה זמן רב בארצות האיסלאם , עם קהילות המיעוט הנוצרי שחיו שם . יחד עם זאת , המגע וההיכרות של יהודי מערב אירופה ( בעיקר ספרד , פרובנס ואיטליה ) עם ספרי הברית החדשה וחיבורי התיאולוגיה הנוצרית הובילו לבחינה ביקורתית של מסד התיאולוגיה הנוצרית , ולפיתוח ספרות פולמוסית נוקבת וחדשה , שניסתה להפריך את אמיתות הנצרות . לצד הפולמוס המנדיקנטי התקיף Q ויכוחי הדת הפומביים , נערכו גם ויכוחי דת פרטיים , שהיו בעלי נימה רבה יותר של סובלנות , ושיקפו לעתים את המגעים האינטלקטואליים בין חכמי הנוצרים והיהודים ואת האווירה הבינלאומית הפתוחה של סוחרי הים התיכון . כך לדוגמה נכח המלומד והדרשן יצחק עראמה ( שחי בקסטיליה ואראגון , לערך 1420 עד לערך ( 1494 בדרשה של מלומד נוצרי שדנה בשאלת הגזירה הקדומה מול חופש הבחירה . בתום הדרשה נערכה פגישה פרטית של חכמים נוצריים ויהודיים , ובה התפתח ויכוח דתי–פילוסופי בין עראמה לדרשן הנוצרי . עראמה שיבח את חוכמת הנוצרי , אך חלק על תפיסתו הדטרמיניסטית , שהתבססה על מחשבתו של פאולוס בדבר החסד האלוהי , וניסה להוכיח לו בדרך הפילוסופית הסכולסטית כי אין הגזירה הקדומה כוללת את מעשי הפרטים בעלי הרצון החופשי . ויכוח פרטי זה , כמו רבים אחרים , מלמד על ה \ רבה הרעיונית , הדתית והתרבותית של יהודים ונוצרים בימי הביניים , שלצד חילוקי הדעות הדתיים השכילו לעתים ליצור שיח אינטלקטואלי פורה ומרתק . מה היתה מידת הסובלנות היהודית כלפי העולם הנוצרי ? מקורות אחדים , כגון הכרוניקות של פרעות תתנ"ו וספרי פולמוס מאזור אשכנז , מורים על יחס של איבה ושלילה מוחלטת כלפי הדת הנוצרית וסמליה . ואולם יש לזכור שהמקורות הללו התחברו בחלקם כתשובה ספרותית לפרעות . ההערכה האידיאית של היהודים את תרבות הסביבה התבססה אמנם על השוני הדתי שבין החברה היהודית לנוצרית , אך גם על הקיום הכלכלי המשותף ליהודים ולנוצרים ועל המגע החברתי שביניהם . ההלכה היהודית האשכנזית והמנהג המעשי של יהודי אשכנז בתחום יחסי היהודים והנוצרים נמצאו סותרים דו-שיח נוצרי-יהודי , בין "משה" ל"פטרוס , " רישום בכתב-יד מבלגיה מתחילת המאה ה . 13- לצד הפולמוסים הפומביים החריפים , נערכו גם ויכוחי-דת פרטיים בעלי נימה סובלנית יותר , ששיקפו את המגעים האינטלקטואליים בין חכמי הנוצרים והיהודים . מן הצד האחר , אפילו מלכים שנחשבו לתומכי היהודים , עודדו נזירים נושאי האידיאולוגיה החדשה שביקשה להתערב בעניינים הפנימיים של היהודים ולכפות עליהם את עמדת הכנסייה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|