|
|
Page:215
המיעוט היהודי כחלק של החברה האירופית בימי הביניים רם בן–שלום תפיסות חדשות במחקר השיח היהודי–הנוצרי בימי הביניים מנסות לבחון את המיעוט היהודי כחלק אינטגרלי מחברת הרוב הנוצרי , שהתגבשה בתקופה זו במדינות השונות במערב אירופה . בניגוד לתפיסות היסטוריוגרפיות ישנות , שהדגישו במידה מוגזמת את הרדיפות כלפי היהודים ואת הסבל היהודי , מנסה המחקר העדכני לשרטט תמונה מאוזנת יותר של מצב היהודים . מצד אחד , אין להתכחש לגזירות דת , פרעות , עלילות וגירוש , אך מן הצד האחר , אין לסכם בכך תקופה של מאות שנים שבהן חיו יהודים ונוצרים זה לצד זה , והיו שותפים לפעילות כלכלית בערים ובכפרים , לבניית מוסדות חברתיים חדשים בערים המתחדשות ובקהילות , ולקיום שיח אינטלקטואלי פורה לצד ויכוחי דת עזים . מבחינה זו יש מקום להשוות את מצבו של המיעוט היהודי בימי הביניים דווקא לקבוצות מיעוט אחרות , למשל לפגאנים ולתנועות המינות , ה , 14– כי ניתן להגיש תביעה נגד יהודי על כפירה , רק אם התכחש לאלוהים . הסימן המובהק ביותר לזכויות היהודים נמצא במכתב האפיפיור " Vineam sorec" משנת , 1278 שנאמר בו כי האפיפיור היה רוצה לכפות על כל היהודים להשתתף בדרשות המיועדות לשכנעם להמיר את דתם , אבל חוקי הכנסייה מונעים ממנו להעניש את המסרבים להיות נוכחים בהן . הכנסייה התירה למעשה ליהודים להלוות כספים בריבית , אם כי בדרך עקיפה , בכך שלא אסרה זאת עליהם לחלוטין , כפי שאסרה על הנוצרים . האפיפיורים שנהגו ביהודים בדרך הדרקונית ביותר וניסו נואשות לנצרם ולהגביל את כל פעולותיהם , בנדיקטוס השלושה–עשר , פאולוס החמישי ופיוס החמישי , שילמו לפחות מס שפתיים לשמירתם של חוקי ההגנה על היהודים , אם כי לא הרבה יותר מכך . בטווח הרחוק שרר אפוא מתח בין שתי השקפות , המתחרות זו בזו , על היהודים , שמקור שתיהן בתורתו של פאולוס : מצד אחד , ההשקפה שראתה ביהודים יצורים העומדים מחוץ לגופו של המשיח ומאיימים על טוהרו ועל שלומו , ומן הצד האחר ניצבה ההשקפה שראתה את היהודים כמי שעשויים , בסופו של דבר , להתאחד עם הגוף הזה , ולפיכך יש להטיל עליהם הגבלות קשות , אבל גם לשמור על זכויותיהם היסודיות . התגובה היהודית היהודים הבינו רבים מהדברים האלה , שנאמרו ונכתבו . הם ידעו שהנוצרים מכנים אותם כלבים , וטקסט פולמוסני אחד , " ניצחון ישן , " הגיב כך : "הם [ הנוצרים ] נובחים " , ואף דימה את האויכריסטיה לקורבנות שמקריבים למולך . מכאן שהמזהמים הם הנוצרים , והם בהחלט אינם תופסים את מקומם של היהודים כעם הבחירה . לעומת זאת , ידעו כותבי רשומות יהודיים , כי הסכנה האמיתית העומדת בפניהם היא שרירות לבם של השליטים החילוניים , שניסו לכפות עליהם המרת דת , וכן אצילים פחותים בדרגתם , כדוגמת אלה שטבחו בהם בזמן מסע הצלב הראשון . דיווחים על טרגדיות קודמות לאלו באים כולם מן הספרות הבדיונית ואין להם יסוד במציאות , עד שבשנת , 1171 כאשר תיבו , רוזן בלואה , לא הרחק מפריז , העלה על המוקד יותר משלושים יהודים באשמת רצח למטרות פולחן . נראה כי המלך פיליפ אוגוסטוס מצרפת , שחי זמן קצר לאחר מכן , האמין כי יהודים מעלים לקורבן , מדי שנה בשנה , ילד נוצרי ואוכלים את לבו כתחליף לאויכריסטיה . אין פלא שמאיר בן שמשון ביקש מהארכיבישוף של נארבון שבדרום צרפת ( במכתב שברור כי לא נשלח מעולם ) להסתמך בשאלת ההלוואות בריבית על האפיפיור ולא על המלך לואי התשיעי . המלך , ולא האפיפיור , הוא שאסר על היהודים לעסוק בהלוואה בריבית , וייתכן כי אותו לואי היה המניע העיקרי לשריפת התלמוד בשנת 1240 בקירוב . ראוי לציין כי סיפור על טבח ( דמיוני ) שנערך בשנת 1007 מגנה את המלך ורואה בו התגלמות חדשה של המן הרשע , שעה שהאפיפיור , כך טוען המחבר , נשמע לחוק , כפי שניתן להיווכח מכתב ההגנה ( הבולה , ( שנעשה לאחר מכן לחוק . " Sicut iudaeis non" היהודים אכן היו נתונים לסמכותו הצודקת " ) ממשלת רשותך ( " של האפיפיור . עם זאת , הודה הכותב , כי עובדה זו גם חושפת אותם לתביעתו של האפיפיור לשיפוט ישיר עליהם אם , למשל , יכילו ספריהם דברים שיש בהם משום חילול השם . הגנת האפיפיורים היתה תלויה אפוא בכך שיהודים ייכנעו להגבלות חוקיות רציניות , שהפכו את חייהם לחסרי ביטחון . יעידו על כך הגירושים מאנגליה ומצרפת , שנעשו בפקודת מלכיהן , וגם מעשי הטבח החוזרים ונשנים בגרמניה , בעיקר באשמת חילול הלחם הקדוש של האויכריסטיה . האשמות אלו , כאמור , לא חדלו מעולם . בכמה חוגים , החרדה שנוצרה מן המחשבה שהיהודים הם "כלבים" המבקשים לחלל את מנחת הקודש , את ה , Corpus verum– את "הגוף האמיתי , " עדיין מעוגנת עמוק בין רבים מהנוצרים .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|