|
|
Page:214
השיתוף בשולחן האוכל . אכול עם יהודי , אמר אגובארד , ובשרו ודמו של המשיח שתאכל יהיו לא טהורים . אם יסעד כומר עם יהודים , הוא עלול להעביר את הזיהום לכל אלה שיקבלו ממנו את האויכריסטיה – תוצאה דומה לזו שיביא מגע בלתי–ראוי על פי חוקי הטוהרה של היהודים . בפחד שהיה מפני המגע המזהם יש כדי להסביר כמעט בוודאות את החלטתו של האפיפיור אינוצנטיוס השלישי לכפות על היהודים לבישת מלבושים מיוחדים . היהודים , ידע אינוצנטיוס , הם רומאים כמוהו , והם נראים , מדברים , לבושים ואפילו אוכלים כמוהו . סעודה בחברתם נראתה דבר טבעי , כפי שהיה אפילו , בהזדמנויות מסוימות , מגע מיני עמם . ועם זאת , אכילה וקיום יחסי מין מעורבים גורמים לכך שנוצרים יהיו בלתי–טהורים לקבלת האויכריסטיה בחג הפסחא בכל שנה . כדי למנוע ניגוד זה ציווה על היהודים להיעשות בולטים למראה . ואולם אינוצנטיוס עצמו לא הקצין עד סופו את רעיון הזיהום על ידי יהודים . היו שהאשימו את היהודים בזיהום גופו של המשיח באמצעות רצח , בין שבהתקפה על האויכריסטיה עצמה , שנקראה " עלילת הלחם " ובין שבתקיפת גופם של בני תמותה , ילדים נוצריים . רציחות כאלה , כפי שהציג זאת אחד הכותבים בשנת 1400 בקירוב בדברו על הקרוי " ורנר הטוב מאובזרווסל , " מבוצעות מתוך כוונה בו–זמנית להשמיד את ה ) Corpus verum– הגוף האמיתי , האויכריסטיה , ( את הקורפוס מיסטיקום ( הכנסייה ) וגם את " הגוף הממשי , הפיזי " של המשיח , המגולם בגופו של הילד הנרצח . אלא שמה שנרצח הוא הגוף בלבד . רוחנית , קורבן הרצח מתגבר על אויביו , ולעתים קרובות הודות להתערבותה הישירה של הבתולה מרים . באספקלריה זאת נראה שהרציחות המיוחסות ליהודים אמורות " להוכיח " יותר מן האמת של האויכריסטיה , כפי שאומרים חוקרים מספר . יחד עם העלילות על חילול הלחם הקדוש , בהן האויכריסטיה תמיד מתגברת על מתקיפיה היהודים , סיפורי הרציחות של ילדים " טהורים " מצביעים על יכולתה של הנצרות לעמוד בפני כל איום – מה גם שניצחון האויכריסטיה , אם בדמות לחם הקודש ואם בדמות המרטיר , מצדיק את הטענה הנוצרית שנולדה בפיו של פאולוס הקדוש עצמו , שהנצרות ירשה את היהדות כעם שבחר האלוהים . תפיסה כזאת היתה מסוכנת למדי . בין היתר היא הולידה את החשד שהיהודים קושרים קשר לרצוח כל נוצרי ונוצרי , או כפי שאמר הבישוף אנטוניו דה פול בשלהי המאה ה19– ( תחת שייפסקו עם המודרנה , נעשו העלילות חריפות יותר , ( היא הולידה את החשד " שהיהודים מבקשים להרוג את הנצרות עצמה . " היהודי שטוף הרציחות תואר גם ככלב . בספרו את סיפור ענותו כאילו של סימון מטרנטו בשנת , 1475 ד"ר טיברינו – שנחשב להומניסט – אמר , כי היהודים "נבחו" ( ululare ) כאשר הביאו את סימון החטוף אל החדר כדי להורגו . בביטוי איטלקי חלופי , latrare , השתמש האפיפיור פיוס התשיעי בשנת , 1870 כאשר ביקש לתאר את תחושתו בנוגע ליהודים . עכשיו , כאשר שוחררו מן הגטו שבו חיו במשך 300 שנה – למעשה , ממלונת הכלבים שלהם – "הכלבים היהודים" "נובחים" בכל העיר ומזהמים אותה . בהמשך לקו האפיפיורי הזה וגם לדעותיו של אגובארד מליון , הזהיר הישועי ג'ובאני אורליה , כי יהודים ונוצרים החובשים יחד ספסלים בבית–ספר אחד מייצרים " pericolosa familiarit " ( קרבה מסוכנת . ( וההמשכיות לא נעצרה כאן . חוקי "טוהר הגזע" האיטלקיים השתמשו בשנת 1938 באותו רעיון כדי להצדיק את סילוקם של התלמידים היהודיים מבתי–הספר האיטלקיים . באורח אירוני גינו באותו זמן מלומדים ישועיים בבלגיה את עלילת הדם וכינו אותה " מטופשת . " בחפשם אמות מידה צודקות להענקת מעמד של קדושה , לא הגו מלומדים אלה סבלנות לחזיונות שווא ולדעות קדומות . למרות חמתם השוצפת של עמיתיהם ברומא , שהיו עסוקים אותה שעה בהפצת סיפורים על רציחות פולחניות , שמרו מלומדים אלה על קשריהם עם למדנים יהודיים בפריז . מרטין לותר אין זה מן הראוי להשמיט מקבילות פרוטסטנטיות , אף כי לא קל לזהותן . מרטין לותר ראה ביהודים מקור למבוכה נוצרית , והוא האשימם בנטיות ל"ייהוד , " בעיקר על ידי שמירת השבת , המצויות בין כתות פרוטסטנטיות רדיקליות מסוימות . כאן היה נעוץ המקור האמיתי ליריבותו עם היהודים . לותר מעולם לא קיווה ברצינות להעביר לנצרות המוני יהודים . חיבורו על ישו שנולד כיהודי היה לאמיתו של דבר התקפה על פרשנות המקרא הקתולית – שבה , אכן , כינה לותר את האפיפיור בכינוי "כלב . " הנוכחות היהודית התמידית החידה קשת הפתרון שבפניה עמדו מנהיגי הנוצרים , בין שהיו קתולים ובין שהיו פרוטסטנטים , ביחסם ליהודים , קשורה בהוראתו של פאולוס כי אין לדחות בבוז את היהודים . הפרוטסטנטים הסתמכו בסופו של דבר בעניין זה על חוקי המדינה , ממש כשם שלותר העביר את הנישואין לשיפוט האזרחי . מבחינת הקתולים , נכללו הוראותיו של פאולוס בחוק הקאנוני . אבל עם זאת סיפורן של הזכויות החוקיות של היהודים הנתונים למרות החוק הקאנוני אינו פשוט כל כך . זכויות והגבלות פסעו יד ביד . התעוררו שאלות כמו , למשל , האם התלמוד אינו טקסט חתרני שיש בו אפילו מן הכפירה ? בזמן מסוים אמר במפורש המלומד ניקולאס איימריך , אינקוויזיטור אפיפיורי ( לא מן האינקוויזיציה הספרדית ) בן שלהי המאה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|