|
|
Page:212
כפרובוקציה אף גדולה יותר שימשה אפשרות הגירושין הנתונה ליהודים . לגבי הכנסייה , היו הנישואין מוצדקים רק אם סימלו את האיחוד הבלתי–מנותק בין ישו המשיח לבין הכנסייה , ההופכת את הנישואין לטקס נוצרי מקודש . גם היהודים ראו בנישואין יסוד של קדושה ( חיבור יהודי , איגרת הקודש , אף טוען שגם מיניות , שמתעלים אותה בצורה הולמת , עשויה להביא לכך , וכי מין אינו חטא שיש לסובלו רק כדי למנוע עבירה גדולה ממנו , כפי שראתה זאת הכנסייה . ( לעומת הגישה הנוצרית , ראתה היהדות בנישואין תוצר של הסכם שהוא בעיקרו אזרחי , ולכן הם ניתנים לביטול . ומה שאיים אף יותר על הכנסייה היתה האפשרות לערוך את ההסכם מחדש באמצעות נישואין שניים ואף שלישיים אחרי הגירושין . יהודים התגרשו ונישאו מחדש כדבר מובן מאליו , ועובדה זו מתועדת היטב . ניגוד יהודי-נוצרי הבדל ענקי זה בנוגע למוסד חברתי כה בסיסי מדגים בבהירות את העובדה , שהניגוד הקיים בין יהודים לנוצרים לא היה מוגבל לעניינים של אמונה , וליתר דיוק , לענייני אמונה בניתוק מהקשרם החברתי והתרבותי . אצל הנוצרים ניתן לצמצם הקשר זה למילה "גוף . " האיחוד הנוצרי בנישואין שיקף את גופה המאוחד של הכנסייה , אבל הגוף זוהה גם , ובמתכוון , עם גופו של ישו הנוצרי . הכנסייה קראה לעצמה "קורפוס מיסטיקום , " הגוף המיסטי של ישו הנוצרי , והדימוי העצמי של החברה הנוצרית בוטא במונחים גופניים . תושבי הערים בימי–הביניים ראו בעיר , לעתים קרובות , את הגילום הארצי והקיבוצי של ה , Corpus Christi– גופו של המשיח . יהודים הוצאו כמובן אל מחוץ לגוף זה , ושם , אמרו הוגי דעות נוצריים , מוטב שיישארו – פן יזהמו אותו . יהודים מעולם לא הבינו כהלכה את הקונספטואליזציה הזאת של החברה , ובעצם לא הרבו להרהר עליה . אחרי הכול , לקווי המחשבה המדויקים של תוקפיהם היתה חשיבות מעטה בשעת התקיפה עצמה ; מה שנותר לאחר מכן הוא תודעת הרצח המבוצע בשמו של ישו הנוצרי . ומה שחשוב יותר , ליהודים לא היתה שום דמות קדומה כישו , או כל דגם גופני אחר , לעצב על פיו את החברה שלהם . לפגם איקונוגרפי זה ניתן לייחס חלקית את כישלונם של היהודים להתקדם אל מעבר לראיית החברה כבית משפט המוגבל בזמן ובסמכות השיפוט . ליהודים לא היו כלים להבין את טבע "הגוף הפוליטי" בדיוק ככזה . דימוי זה של גוף רחוק מאוד מזה שהגישה הקלאסית השתמשה בו לפתרון החידה קשת הפתרון של יחסיהם של היהודים עם הנוצרים בימי–הביניים . הגישה המקובלת היא של יציאה מן המושגים של שנאה ורדיפות . חיים הלל בן ששון , בספרו תולדות העם היהודי , למשל , מלמד כי השנאה היא שהניעה את הכנסייה הקתולית , וזו דחפה את פשוטי העם לנהוג ביהודים באלימות ואת הממשלות לגרשם . תמונה אחרת , החביבה על כמה מהחוקרים , היא של נצרות סובלנית יותר בראשית ימי–הביניים ( עד קרוב למועדם של מסעי הצלב , ( שנתחלפה בנצרות אלימה יותר . האחריות למתינות הקודמת מיוחסת ל"תורת העדות" האוגוסטינית , שהשפעתה פגה בהדרגה . אבל האם אכן היתה תקופה של "מתינות" והאם זו אכן נתמכה במחשבה האוגוסטינית ? דיבות , האשמות ורדיפות התרבו ככל שחלף הזמן . וכך גם מעשי טבח , גירושים וכנראה גם המרות דת בכפייה ( חידה קשת פתרון היא , האם כל המרות הדת או רובן נתרחשו בכפייה . (? אבל , היו המרות דת בכפייה בתחילת ימי–הביניים , והיו ביטויים של חרדה גדולה מפני מה שהוצג כתככים של יהודים . חוקים מגבילים ביותר הופעלו לא יאוחר משנת , 1000 ואחדים הופעלו גם הרבה לפני כן . חוץ מזה , שנאה אינה הסבר היסטורי . שורשיה וסיבותיה נעוצים במציאות של חרדה מתמדת מפני מה שיהודים עלולים לעשות – כעת ובעתיד . לא היה כאן רק דבר הנובע ממה שכבר עשו בעבר , כלומר , הריגתם לכאורה את ישו הנוצרי . אשר לתורת העדות האוגוסטינית , במידה שהיתה קיימת , איש מעולם לא העלה אותה . יתר על כן , בניגוד למה שנאמר ברגיל , התיאוריה המסובכת שפיתח אוגוסטינוס עצמו על אודות היהודים לא היתה מבוססת בלבדית , אם בכלל , על הפסוק , "אל תהרגם פן ישכחו עמי" ( תהלים נט , יב . ( אוגוסטינוס ציטט את הפסוק הזה כאסמכתא . אבל הוא היה לבדו בציטוט הזה . האפיפיור הראשון שהזכיר את הפסוק הזה , בהקשר כלשהו – הוגה הדעות הנוצרי השני במרוצת שמונה מאות שנים – היה אינוצנטיוס השלישי , במאה ה . 13– אוגוסטינוס היה מוכן לקבל יהודים בחברה הנוצרית כיוון שהיה ממשיך דרכו של פאולוס . עבור פאולוס היתה הנוכחות היהודית עניין בסיסי , כיוון שהיהודים היו אמורים בסופו של דבר להכיר במשיח ולהתאחד עם גוף הנצרות . בינתיים , מכל מקום , הנוכחות היהודית , כפי שציין גם פאולוס , היתה כמו זו של עשו , שעליו נאמר בבראשית כה , כג ( ומצוטט ב"אל הרומיים" ט , ( 12 "ורב יעבוד צעיר , " כלומר האח הבכור ( עשו ) יהיה משועבד לאח הצעיר ( יעקב . ( היהודים ייהפכו לעשו וימלאו את התפקיד שהוא מילא , ואילו הנוצרים יהיו ליעקב , עם ישראל החדש והאמיתי . למצב זה רימז אוגוסטינוס , כאשר דיבר על כך שיהודים מעידים על אמת הנצרות . עדות זו באה מן היהודים הממלאים את תפקיד ה , Capsarius– העבדים המבוגרים הנושאים את ספרי הלימוד בשביל אדוניהם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|