|
|
Page:210
בשנת 1000 לערך ביקש רבנו גרשום , הידוע בכינויו "מאור הגולה , " להוסיף ממד מתוחכם יותר להסדר הזה . הוא קבע , כי קהילה יכולה להגיע לידי הסכמה להסדרת התנהגותו של הציבור בהשבעת כל חבריה . הסכמות אלו , שנקראו "חרמות , " יצרו מרחב ציבורי "ייעודי , " תחום פעולה השייך אך ורק לקהילה . אסור לאדם , במקום שקיים "חרם" ( המילה חרם בהקשר הזה אין פירושה נידוי , כלומר הוצאה מן "הקהל , ( " לפנות לבית משפט כאילו אין כללים וצווים מחייבים . החרמות ( אם נתרגם זאת למונחים המובנים היום ) כוננו למעשה "מועצות קהילה" שלידן נמסר כוח דומה לזה של ממשלה ייצוגית . במונחים המקובלים בימי–הביניים , לנציגים היו סמכויות מלאות ( plena potestas ) לחייב בהצבעתם את חברי הקהילה , ול"מועצת הקהילה" ככזו יש סמכות מלאה ( potestatis plenitudo ) לכפות את ביצוע הצווים שהוציאה . מה שהקנה תוקף בן–קיימא ל"מועצת קהילה" כזו נבע מהעובדה שהיא הוקמה "בהסכמת כולם . " כך אמר רבנו תם , שהבין עקרונות אלה . כוונתו היתה שיש להיוועץ ב"כולם" ולשאול לדעתם . רבנו תם הושפע בבירור מהכלל של החוק הרומי , שהיה מקובל אז , שבו נאמר , שכדי לחוקק חוקים יש להיוועץ ולשמוע את דעתם של כל חברי הקהילה ( או נציגיהם . quod omnes tanget ab omnibus approbetur : ( אחרי שנקבעו כללי היסוד , ניתן לקבל החלטות מיוחדות ברוב דעות . זו גם היתה כוונתו של רבנו גרשום . לא הוא ולא רבנו תם לא הבינו "התייעצות משותפת" כהחלטה פה אחד , כפי שנאמר לעתים קרובות . אבל אפילו בני הזמן ההוא לא הבינו כהלכה את דבריהם של רבנו תם ורבי גרשום – או בחרו שלא להבינם . ר' מאיר מרוטנבורג , שנאבק בשלהי המאה ה13– על עליונות מעמדם של רבנים , אמר , כי במקום שאין ועד קהילה או שמנהיגה לא נבחר בדעת כולם , תהיה סמכות ההנהגה נתונה בידי תלמיד חכם . ייתכן שאמירות אלו , ואחרות משל ר' מאיר , הביאו לידי כך שהיסטוריונים סוברים בטעות , כי הוויכוח נסב על שאלת הרוב הרגיל לעומת ההחלטה פה אחד . יחד עם כך , ייתכן שהיסטוריונים אלה משקפים את העובדה המכרעת שיהודים אכן לא הצליחו לפתח מוסדות שלטון קהילתיים , שיתקיימו מעבר למשמעותם של רוב לא פורמלי או של בתי דין חולפים . אקולטורציה חוקרים לומדים יותר ויותר להעריך כיצד השפיעה התרבות הסובבת על יהודי ימי–הביניים ועיצבה את חיי היומיום שלהם . ליהודים היו אף שותפים נוצריים בעסקיהם . הדבר מתגלה במילה "מ U ר , " שמתרגמים אותה במילה הלטינית "סודאליס , " שפירושה "שותף לעסקים . " ב"כרוניקות עבריות של מסעי הצלב" מצוין כי ליהודים היו "מכרים" נוצריים . פירושה של מילה זו לא היה "חברים" או "מודעים . " ייתכן שבין הדברים שנמכרו בשותפויות אלו היו מוצרי קוסמטיקה ותרופות . הצ'ארטר משנת 1084 של רודיגר משפייר קובע במפורש , כי יהודים היו ידועים בהכנה ובסחר של פריטים אלה . יהודי ימי–הביניים ידעו לטינית על בורייה . המתוחכמים ילדים יהודים מתחילים בלימוד תורה , מיניאטורה מתוך מחזור לייפציג בכתב-יד , – 1320 תרבות הלימוד ( וידיעת קרוא וכתוב ) היתה אחד מיסודות קיומם של היהודים בימי הביניים . אף שעיקר הלימוד היה תורני , לא מעט יהודים ידעו גם לטינית , למדו רפואה , והמתוחכמים שבהם יכלו לצטט את התיאוריה האפיפיורית והיו בקיאים במשפט של ימי הביניים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|