|
|
Page:205
שאובות רובן המכריע מן הספרות התלמודית , שהיא התוצר הספרותי של פעילותם האינטלקטואלית של החכמים עצמם . עובדה זו מקשה מאוד על שחז Q ר היסטורי נאות של התהוותה והתגבשותה . על פי הבנתם העצמית של חז"ל , ימיה של היהדות הרבנית כימיה של היהדות בכלל : "משה קיבל תורה מסיני , " טוענת המשנה , ותורה זו נמסרה מרב לתלמיד באופן רציף עד לחז"ל עצמם . לפי גישה זו , חידושיהם – הפרשניים , הרעיוניים או ההלכתיים – של חכמים אינם חידושים באמת , אלא רק חשיפה של התכנים הגלומים וצפונים באותה תורה , מפני ש"אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני , " כפי שטוענים חז"ל בתלמוד הירושלמי . משום כך אין המקורות התלמודיים חשים כל קושי לכנות את הנביאים בתואר "רבנן , " היינו : "חכמים ; " לייחס עמדות הלכתיות השנויות במחלוקת בין חכמים לדמויות מקראיות ; לתאר דמויות מקראיות מרכזיות בדמותם של תלמידי חכמים העוסקים בתורה בישיבה ; ואף לכנות את משה בתואר "רבנו . " הבנה עצמית זו ( והתמונה ההיסטורית שהיא מציירת ) היא אידיאולוגית . אין היא משקפת ידיעה היסטורית , אלא יש לראות בה הצגה של ההיסטוריה כפי שדובריה רוצים שהציבור יראה אותה כדי להשליט בתודעתו תמונה היסטורית שלאורה יונחו אורחות חייו . ואדרבה , עצם הצורך של חכמים לטעון טענה של רצף והמשכיות , וניסיונותיהם להמעיט ממשקלו של השינוי , מורים על תחושה של מצוקה ( עקב ביקורת של מתנגדיהם , ( שאיתה באה האידיאולוגיה הרבנית להתמודד . תחושה עצמית זו מלמדת ( בעקיפין , ( שאכן , עולמה של היהדות הרבנית שונה מן היסוד מאופייה של היהדות המקראית הקדומה . עיקרו של השינוי נעוץ בהצבתו של לימוד התורה כערך הדתי המרכזי , בניגוד לפולחן הקורבנות בבית המקדש . ועיקרו של לימוד התורה היה עיסוק אינטנסיבי בפירושו של הטקסט המקראי ( ולא רק בשינונו , ( מתוך דיוק מ 7 N י בלשונו , לשם יישומו במצבים חדשים . ואולם , ברבות השנים , הוליד העיסוק הזה עצמו גוף חדש ורחב היקף של ידע , שחלק הארי בו היה דווקא דבריהם של החכמים ופירושיהם , והחכמים ראו דווקא בעיון בו נקודת מוצא והתייחסות להמשך הלימוד , ולמעשה – את לבו של "תלמוד תורה . " מובן מאליו כי לשינוי הזה היתה עתידה להיות גם השלכה חברתית–פוליטית מובהקת : לומדי התורה יהיו לאליטה המובילה וההייררכיה החברתית עתידה להשתנות . מכאן ואילך דמויות ההנהגה המרכזיות בחברה היהודית עשויות לבוא מקרב חוגי לומדי התורה ונושאיה , על חשבון חוגים דתיים אחרים ( הכוהנים , למשל . ( מתי החלה תפנית זו ? המסורת התלמודית מייחסת להלל הזקן את הכנסתו של החידוש המהפכני של שיטת פרשנות לכתבי הקודש ובכך היא ממקמת את ראשיתו של תלמוד התורה השיטתי בקרב חוגי הפרושים ( דהיינו , לענייננו , את ראשיתה של היהדות הרבנית ) בשלהי המאה ה1– לפסה"נ . לימוד התורה מיסודו של הלל , ושמאי חברו , התגבש לכלל שתי אסכולות שפעלו בשלהי ימי הבית השני , 'בית הלל' ו'בית שמאי , ' ומקורות תלמודיים מגוונים , המדברים בשלהי ימי הבית השני , אף מזכירים את קיומו של 'בית מדרש' של חכמים ומתייחסים לפעילותם בו . כל אלה מורים שמדובר בתפנית שיש לתארכה לקראת סופה של תקופת הבית השני . באותה העת היתה החברה היהודית מגוונת , והיהדות הרבנית רק זרם אחד בקרבה , לצדם של צדוקים , בייתוסים , איסיים , אנשי כת קומראן ואחרים . יתר על כן : במרכז ההוויה הדתית של הציבור היהודי ניצב בית המקדש , והכוהנים , שהיו מופקדים על הפולחן שהתנהל בו , היו קבוצת ההנהגה הפוליטית החשובה ביותר , הם ולא החכמים . זאת ועוד אחרת : לימוד תורה התקיים באותה העת בקרב חוגים שונים , כגון אנשי כת קומראן , ולא רק אצל החכמים . ואולם לימוד התורה הפרושי–החכמי התייחד במגמתו לעגן בכתבי הקודש את הנוהג ההלכתי הרווח בציבור הרחב ובכך להגן על נוהג זה . זאת בניגוד לקבוצות אחרות , כגון הצדוקים ובני כת קומראן , שעמדותיהן ההלכתיות היו רדיקליות ותבעו מן הציבור – על בסיס הבנתן את האמור בכתבי הקודש – רפורמה דתית יסודית לכיוון מחמיר של היצמדות למובנו המילולי של הטקסט המקראי . מן הסיבה הזאת היו הפרושים–החכמים אהודים על העם והעם נהה אחריהם , כפי שמעיד ההיסטוריון היהודי בן המאה ה1– לספירה , יוספוס פלאוויוס , במקומות רבים בכתביו . עם חורבן בית המקדש התעצם מצב עניינים זה . הקבוצות השונות נעלמו כמעט לחלוטין , ומעמד הכהונה ירד בשל אובדנו של בית המקדש , שהיה הבסיס העיקרי לכוחו . על מעמדם החברתי של הפרושיםהחכמים השפיע אירוע זה במידה פחותה בהרבה , מפני שלא בית המקדש היה הבסיס לכוחם ולמעמדם . בריק שנוצר התבלט אפוא מקומם ביותר . המודעות לשינוי שהתחולל בעקבות החורבן באה לידי ביטוי גם במקורות התלמודיים , המורים על תפנית רבת משמעות שאירעה ' בכרם ביבנה , ' כלומר בדור שאחרי חורבן הבית השני . על פי המסופר בתוספתא , בתחילת מסכת עדויות , " משנכנסו חכמים בכרם ביבנה אמרו : ' עתידה שעה שיהא אדם מחפש דבר מדברי תורה ואינו מוצא ... אמרו נתחיל מהלל ושמאי . "' מלשונה של התוספתא יכול להתקבל הרושם שמדובר אך ורק בהתחלת רישומו ותיעודו של החומר הרבני ') אמרו נתחיל [ לסדר את החומר ] מהלל ושמאי , ( ' ותו לא , אך הדעת נותנת ששינוי זה קשור לחורבן בית המקדש ולתוצאותיו החברתיות , שהעיקרית שבהן לענייננו היא עליית מעמדם של חכמים , התמסדותם , והיעשותם לכוח המוביל בחברה היהודית בת זמנם .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|