|
|
Page:200
יהודיים שונים זה מזה כמו ספר מקבים ב , חוכמת שלמה , דברי איוב , חזיונות הסי 7 יל F ת וכתבי פילון האלכסנדרוני . מרבית הטקסטים האלה , אם לא כולם , מקורם בתפוצות . הם מדגימים את ההערצה שיהודים ברחבי אגן הים התיכון המשיכו לרחוש לירושלים ולארץ אבותיהם . אך כותבים אלה , המדברים בהערצה על הארץ , אינם תובעים "שיבה" אליה . יהודי התפוצות אכן הפגינו את מחויבותם לירושלים באופן פומבי ובולט בדמות העלאת מעשרות לבית המקדש . ההיסטוריון היהודי יוספוס פלאוויוס מציין בגאווה שהתרומות האלו הגיעו מכל רחבי אסיה ואירופה , למעשה מכל רחבי העולם , במשך שנים רבות מספור . הקיסר הרומי אוגוסטוס ופקידים שפעלו בשמו וידאו שיהודים יוכלו לנהוג במנהגם זה ללא הפרעה . גם יהודים שמחוץ לתחומי האימפריה הרומית הקפידו על העלאת מעשרות . קהילות בבבל ובמחוזות אחרים שתחת השלטון הפרתי שלחו מדי שנה בשנה נציגים למסע קשה בדרכים מסוכנות כדי להפקיד את תרומותיהם בבית המקדש . האם משלוח מתמיד זה של כספים מרמז על היותן של התפוצות גלות זמנית בלבד ? למעשה , המסקנה ההפוכה היא הנכונה . התרומה השנתית היתה בגדר הצהרה שהקיום בתפוצות יכול בהחלט להימשך זמן בלתי מוגבל והוא משביע רצון . קהילות היהודים שמחוץ לארץ–ישראל היו נטועות היטב במקומן , שגשגו ואף שימשו משענת איתנה למרכז . המחווה היתה רחוקה מלרמז על תשוקה ל " שיבה ;" למעשה , היא עשתה את ה " שיבה " למיותרת . הטענה הזאת זוכה לחיזוק מתופעה דומה נוספת : העלייה לרגל של יהודי הגולה לירושלים . חגים חשובים משכו לירושלים מספר גדול של עולים , בתדירות לא קטנה . על פי פילון , רבים מאוד , מערים רבות מספור , הגיעו לכל אחד מן החגים , בים וביבשה , מארבע רוחות השמים , למצוא בזיו F השלו של בית המקדש מפלט מהמולת היומיום של חייהם מחוץ לארץ–ישראל . עיר הקודש היתה מגנט רב עוצמה , אך הפגנת המסירות לא גררה עמה תשוקה להגר אליה . עלייה לרגל , מעצם טבעה , מסמלת הבעה זמנית של רחשי כבוד . לירושלים נודע מקום מרכזי בלבם של יהודי הגולה , כוח משיכה שאין לעמוד בפניו , קסם שלא הועם ; למעשה , היא היתה חלק מכריע מזהותם . אבל הבית היה במקום אחר . הכבוד והיראה שנקשרו בארץ הקודש עלו בקנה אחד עם המחויבות לקהילה המקומית והנאמנות לשלטון הלא יהודי . יהודי הגולה לא קוננו על מר גורלם וערגו לארץ מולדתם . מנגד , הם גם לא התנערו ממולדתם וראו בתנ"ך תחליף לבית המקדש . שתי ההנחות החליפיות הללו פשטניות ומצמצמות . לארץ–ישראל נודעה חשיבות , גם במובן הטריטוריאלי – אך לא כמקום שמן ההכרח לחיות בו . תרומה לבית המקדש ועלייה לרגל לירושלים ביטאו בעת ובעונה אחת הן מסירות ללבה הסמלי של היהדות והן גאווה מיוחדת במינה על הישגי הגולה . לקריאה נוספת : Gafni , I . M ., Land , Center , and Diaspora , Sheffield , 1997 . Princeton , 1993 . Feldman , L . H ., Jew and Gentile in the Ancient World , Mass ., 1988 . Bickermann , E ., The Jews in the Greek Age , Cambridge , Diaspora , Edinburgh , 1996 . Barclay , J . M . G ., The Jews in the Mediterranean rer , E ., The History of the Jewish People in the Age 1998 , Levine , L . I ., Judaism and Hellenism in Antiquity , Seattle , Cambridge , Mass ., 2002 . Gruen , E . S ., Diaspora : Jews Amidst Greeks and Romans , . Sch New York , 1970 . Tcherikover , V ., Hellenistic Civilization and the Jews , 1973-1987 . of Jesus Christ ( four volumes ) , rev . ed ., Edinburgh , התחלת הנצרות כהיסטוריה יהודית אנט יושיקו ריד ודאי יהיו קוראים שיתפלאו לגלות מאמר על מקורות הנצרות באנציקלופדיה תרבותית–היסטורית יהודית . לפני כחצי מאה לא היה הדבר הזה מתקבל על הדעת , אף לא בחוגי המלומדים . בעבר היה מקובל בין חוקרי הנצרות לראות בישוע ו / או בפאולוס את מייסדיה של "דת" חדשה , שנבדלה מן היהדות כבר במקורותיה הראשונים . חינוכם התיאולוגי–הנוצרי של רוב החוקרים הראשונים של הברית החדשה , והמערך המוסדי שבו פעלו , גרמו להם לקבל מראש את הדגם ההיסטורי של "שימה לעל" : ( supersession ) עליית הנצרות נתפסה כשיקום הדת המקראית , שלפי דעתם הושחתה על ידי היהדות שלאחר המקרא . גם בצד הנגדי , היהודי , של המחיצה הדתית והדיסציפלינרית היו מעורבים שיקולים ואינטרסים אפולוגטיים , עדתיים והיסטוריים . היסטוריונים יהודיים , שענו כהד לתיאור הרבני המסורתי של ישוע כמכשף , כמשומד יהודי ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|