|
|
Page:198
הקהילות היהודיות באלכסנדריה שבמצרים הן דוגמה מאלפת וחושפנית ביותר . יהודים היו יכולים להתגורר – וגרו – בכל רובעי העיר , אך מרביתם בחרו להקים את ביתם בשניים מהם , שנודעו במרוצת השנים כרובעי היהודים . ליהודים היתה גישה לכל חלקי אלכסנדריה , הם התערבו בחופשיות באוכלוסייה הלא יהודית ולפעמים אף חיו בקרבה , אך מרביתם העדיפו את חברת בני דתם . סופרים יווניים ולטיניים מזכירים לא פעם יהודים שחיו בקרבם . איש לא כפה עליהם לחיות בגטאות . אבל עם כך היתה זהותם גלויה ומנהגיהם המיוחדים בולטים לעין . תושבי המקום הפגאנים הבחינו בנטייתם של היהודים להסתגר בתוך עצמם , אך נראה שזו לא הפריעה להם . אזכורים רבים , בכתביהם של מגוון רחב של כותבים , מורים על דבקותם של יהודים במונותיאיזם , על שמירתם את השבת , על מגבלות הכשרות שרווחו בקרבם , ועל מילת הבנים . הנאמנות למסורות הייחודיות המשיכה להיות אופיינית לחיי היהודים בתפוצות , ולא היה עליהם להסתירן ולקיימן במחתרת . בתי כנסת היו נפוצים בפזורה . להוציא מקרים יוצאי דופן , התקיימה פעילותם ללא הפרעה והם היו מוכרים בחברות שבהן פעלו . שרידים חומריים , כתובות וטקסטים ספרותיים מעידים על הימצאות בתי כנסת בסוריה , מצרים , קירני , קפריסין , אסיה הקטנה , חופי הים השחור , איי הים האגאי ואיטליה , פרישה גיאוגרפית עוצרת נשימה – וכל אלה כבר לפני חורבן הבית השני . ניכר בבירור שהמעמדות השליטים בקהילות פגאניותבעיקרן אלו לא מצאו סיבה לרסן או לדכא התכנסויות של יהודים לפעילות קהילתית . עובדה זו מעידה כאלף עדים על חופש הפעולה שממנו נהנו יהודי תפוצות העולם היווני–רומי . יתר על כן , לבתי הכנסת היה מבנה ניהולי וסגל מנהלי ; והם היו מוסדות בעלי עיסוקים ותפקידים מוגדרים , ולא סתם הסדרי אד הוק של יהודי גולה נרדפים ומתבכיינים . מסגרתם שימשה למגוון רחב של פעילויות : לימוד והדרכה , תפילה , חגיגות , סעודות משותפות , מחסה לפליטים , גניזה וקופת כספי הקדש , וגם מקום מושב להתכנסויות שבהן התקבלו חוקים ולבתי דין שהוציאו פסקים . המגוון הגדול של התפקידים האלה מעיד כי בית הכנסת שימש לא סתם תחליף לבית המקדש ( שסיפק , אם בכלל , רק חלק מהתפקידים האלה . ( המוסד הזה שימש אמצעי נוח לניהול חיי היהודים בערי התפוצות . בין בית המקדש ובית הכנסת היה קשר סימביוטי , שתרם לחיזוקו של כל אחד מהם . יהודי התפוצות לא הסתגרו בתחומם . הם נטלו חלק פעיל בעניינים הרחבים יותר של מקומות מגוריהם . אפילו המוסד היווני הסגור מכולם , הגימנסיון , שהכשיר את האליטה התרבותית והאינטלקטואלית בערים דוברות יוונית בכל אגן הים התיכון , היה פתוח ליהודים . העדויות דלות . אך במקום שהן קיימות , באתרים כגון קירני , אסיה הקטנה ואלכסנדריה , התאפשר ליהודים להשתתף , והם אכן השתתפו , בפעילויות של המוסד ההלני–מעיקרו הזה . הם ביקרו בתיאטרון , קיבלו חינוך הלני , ורכשו מיומנות באתלטיקה הלנית . יתר על כן , לפחות בכמה מהקהילות היתה ליהודים , בדרגה זו או אחרת , גישה לזכויות אזרח ולאחריות פוליטית . על פי עדויות מקוטעות , הם לקחו חלק בתהליך הפוליטי באלכסנדריה , באנטיוכיה , בקירני , בסר 3 יס ובערים אחרות באסיה הקטנה . וחשוב לא פחות , יהודים היו זכאים לאזרחות רומית . בעיר רומא עצמה היו יהודים רבים שרכשו להם מעמד של אזרחים . אפילו אלה שהגיעו לרומא מלכתחילה כעבדים או כשבויי מלחמה היו יכולים לצפות לשחרור מעבדותם ובעקבות זאת לקבלת הזכויות השמורות לאזרחים . בימיו של אוגוסטוס , בשלהי המאה ה1– לפסה"נ , הצדיק מספר האזרחים היהודיים שחיו ברומא התחשבות מיוחדת בהם במקרים שבהם נעשתה חלוקת התבואה בשבת . ויותר מזה , יהודים יכלו לרכוש אזרחות רומית גם מחוץ לגבולות רומא עצמה . פאולוס הוא הדוגמה הנודעת ביותר לכך . איך בדיוק הצליחו לרכוש מעמד כזה , זה עניין שאינו ברור לנו כל צורכו . גמול שירותים , תפיסת עמדה רמה בקהילה , קבלת חסותם של פקידים או מצביאים רומיים , ואפילו השתחררות מעבדות ברומא והתיישבות מחדש במקומות אחרים – אלה רק אחדות מההשערות . אך לעצם העובדה שיהודים נחשבו ראויים למעמד של אזרחות , ובמקרים רבים אף זכו בו , נודעת חשיבות רבה . דבר לא מנע מן היהודים ליהנות במלואם מפירותיה של האימפריה הרומית . מובן שאין להסיק מכאן כי יהודי העולם העתיק נהנו מחיים שלווים תמיד ובכל מקום . מפעם לפעם פרצו מעשי איבה , כדוגמת הפרעות באלכסנדריה בשנת 38 לספירה , או בדמותם של סכסוכים בגין פט F רים או זכויות יתר שהוענקו ליהודים בקהילות יווניות באסיה הקטנה . אך אלה היו מקרים יוצאי דופן , שנבעו מנסיבות מקומיות חריגות . טעות תהיה לראות בהם דפוסים המאפיינים את ההתנסות היהודית . היו כותבים , יוונים ורומאים , שראו ביהודים שונאי זרים ושונאי אדם בכלל , מוניטין שאכן טופח בכתבים יהודיים מסוימים . אך עמדות מסוג זה לא תורגמו לדיכוי או להדרה מכלל האוכלוסייה . נראה שמצבם של היהודים באגן הים התיכון לא עורר בהם כל מבוכה או רצון הצטדקות . מרשימה ורבת משמעות היא העובדה שלא חשו כל צורך לעצב תיאוריה או פילוסופיה של קיום בתפוצות . המונח האנגלי לתפוצה הוא , Diaspora מילה שמקורה יווני , אך המילה היוונית הזאת מופיעה רק לעתים נדירות בכתבים יהודיים–הלניסטיים . העדר מערכת מסודרת של נימוקים והצדקות לקיום בתפוצות מעיד שה"סוגיה" הזאת לא היתה נושא בעייתי . לא נובע מכך שהיהודים "נטמעו , " במובן שאיבדו את העוגן התרבותי והדתי שלהם ושאפו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|