|
|
Page:194
ההנחות האמורות : מעשים מבטאים רגשות ושיקולים , שיש עניין וחשיבות לספר עליהם . ביטויים כאלה מצויים בכל מקום בספרות היהודית ההלניסטית , כמו – ומכיוון – שהם מצויים בכל מקום בספרות היוונית הכללית . והנה , הנטייה היוונית להתייחס לדברים הנראים ( מעשים ועצמים כאחד ) כביטוי של דברים לא נראים , שהינם ראשוניים ומהותיים יותר , היא העומדת ביסודן של שתי נטיות חשובות ביותר בתולדות התרבות היהודית , כפי שהתפתחה מתוך מגעיה עם היוונות : הנטייה למיון והנטייה לאוניברסליזם . הקשר למיון הוא ברור : ככל שנתייחס לדברים על פי מהות שאינה נראית כשלעצמה , כך נוכל לקרוא לדברים שונים באותו שם , לשייכם לאותו מין . כך , מי שבועט ומי שמקלל ומי שצורח נראים שונים זה מזה , אך נוכל להגיד על כולם שהם שייכים למין "כועסים , " אם נניח שמה שאנו רואים הם אנשים המבטאים כעס , אף על פי שהכעס עצמו אינו נראה . דרך חשיבה כזאת , החותרת אל עבר הכללה , כמו זו שהביאה את אריסטו ( למשל ) למיין צמחים ובעלי חיים וחוקות וכו , ' הביאה יהודים הלניסטים מהר מאוד , כבר במאה ה2– לפסה"נ , אם לא לפני כן – לחפש את המהות שמאחורי מצוות התורה : אם אנו רואים בשר שאסור לנו לאכול אותו , מוכרח להיות – כך הניחו , שלא כמו התורה עצמה – שיש משהו מהותי ביחס לבשר הזה המביא את התורה לאסור אותו עלינו . כך הגיעו לפיתוחו של חקר "טעמי המצוות , " כגון באיגרת אריסטיאס ואצל פילון . בעל איגרת אריסטיאס , למשל , שם בפי הכוהן הגדול את ההסבר , שאיסורי הבשר נובעים מן המשמעות הסמלית של סימני הכשרות : אנו חייבים לדאוג לאכול רק בהמות המפריסות פרסה , כדי שנזכור תמיד להסתכל על כל דבר תוך תשומת לב לעובדה שיש שתי אפשרויות , ולכן עלינו לשאול תמיד : איזוהי הדרך הנכונה , ולא הדרך השגויה . וכן : אסור לנו לאכול עופות טרף לא מפני שבשרם טמא כשלעצמו , אלא מפני שההימנעות מבשרם משמשת לנו תזכורת שלא לחיות כדוגמתם , על חשבון אחרים . נטייה אופיינית למיון הנטייה למיון – הידועה מכתבי אפלטון ואריסטו – אופיינית מאוד לספרות חז"ל . ניקח לדוגמה את המשנה הראשונה של מסכת בבא קמא , העוסקת ב"אבות נזיקין . " עצם השימוש במילה "אב , " המציינת בתנ"ך אב ביולוגי בלבד , מלמד על הנטייה היוונית לחפש את המהות העומדת ביסוד ( במקרה זה : כמו שהאב נותן את שמו למשפחה , כך הנזקים המסוימים המנויים כאן נתפסים כדוגמאות קלאסיות של הסוגים השונים של נזקים : ( " ארבעה אבות נזיקין : השור והבור והמבעה וההבער . לא הרי השור כהרי המבעה , ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה , שיש בהן רוח חיים , כהרי האש שאין בה רוח חיים ; ולא זה וזה , שדרכן לילך ולהזיק , כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק . הצד השוה שבהן , שדרכן להזיק ושמירתן עליך , וכשהזיק – חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ . " כאן אנו רואים היטב הן את החתירה למיין , הן את האופן אשר בו היא הולכת יחד עם החתירה אחרי המהותי , שאינו נראה . שהרי כולנו יודעים מהו "שור , " מהו "בור" וכו' – ואילו כאן מוגדרים מושגים אלה באופן שהם חלים על דברים אחרים , אשר מהותם זהה אף שחזותם שונה ( כך שגם בקבוק שבור המונח ברשות הרבים , לדוגמה , ייקרא "בור , " אף על פי שאינו נראה כמו בור . ( והנה , הנכונות ליצור קטגוריות אוניברסליות , העומדת אצל היהודים ( כמו אצל היוונים והרומאים ) ביסוד היכולת ליצור ספרות פילוסופית וספרות משפטית ( שהרי מה שמייחד את המשנה ואת התלמודים הסמוכים עליה , לעומת התורה , הוא – כמו אצל פילון ויוספוס – המיון הענייני של ההלכה , ( מובילה הישר לאוניברסליזם גם ביחס לבני אדם . הרי אם בקבוק וקליפת בננה וחור באדמה עשויים כולם להיקרא " בור ברשות הרבים , " ואם חשוב לנו לציין עובדה זו ולטפל בכולם כמקרים של קטגוריה אחת ( אף על פי שבכך אנו הופכים את ה " בור " מדבר מוחשי שניתן לראותו לדבר מהותי שאי אפשר לראותו , ( הרי מסתבר שגם כל ההבדלים הפיזיים , לרבות הבדלי ייחוס ומקום בין סוגים של בני אדם , אינם חשובים יותר , ושהקטגוריה המשותפת , " אדם , " ראויה יותר לתשומת לבנו . זאת ההנחה , שכבר פגשנו בפתח דברינו ביחס למדרש על " אדם ... מכם , " וזו גם ההנחה שעליה הושתתה התרבות היוונית במזרח ; והיא גם ההנחה , אשר בגללה שיבח איסוקראטס את אתונה , כפי שראינו לעיל . גם אצל היהודים – אשר ספגו את התרבות היוונית באופנים שונים , ובעיקר באמצעות השפה ודרך המגע היומיומי עם יוונים ועולמם , שהשפה אפשרה – היתה אפוא משיכה רבה לאוניברסליזם . כלומר , להנחה שאנחנו היהודים הננו סוג של בני אדם , ושקטגוריה זו – ולאו דווקא היותנו בני ישראל – היא החשובה יותר בהבנתנו את עצמנו . ואכן , אם בדברינו על המדרש ההוא הודגש שאנו זקוקים לספר היהודי היווני , מקבים ב , המספק לנו את המונח " יהדות , " כדי לבטא את מחשבתם של החכמים , כאן נציין את ההסכמה המלאה בין התנאים ובין הספר היהודי ההלניסטי ההוא ביחס לערכו של האדם באשר הוא אדם . כך , מצד אחד , כאשר נרצח כוהן גדול יהודי מדגיש בעל מקבים ב שלא רק יהודים אלא גם נוכרים ויוונים התרעמו מאוד על רצח " האדם , " וכך , מצד שני , מזהירים התנאים שאין לשקר בדיני נפשות , כי " לפיכך נברא אדם יחידי , ללמדך שכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא " ( משנה , סנהדרין . ( אולם , בכך גם הגענו לשורש ההנחה , שיש משהו בהתייוונות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|