|
|
Page:183
דומה שמשמעותם החברתית והתרבותית המדויקת של המושגים השייכים לתקופת המעבר הזאת , כגון כוהנים , חכמים , חסידים , פרושים , צדוקים ואיסיים , מתייוונים וחשמונאים , מעורפלת וזהות מחבריהם של ספרים כגון ספר בן סירא , ספר חנוך , ספר היובלים , צוואות י"ב אבות השבטים , שירות עולת השבת , מגילת המקדש או מגילות מדבר יהודה , מטושטשת . החיבורים האלה אף זכו לכינויים שיפוטיים או מוטעים , כגון ספרים חיצוניים , חיבורים פסיאודו–אפיגרפיים , אפוקריפיים או חיבורים כיתתיים . ברקע ניצבת כמובן מאליו ההנחה שיש בתקופה הזאת "מרכז" אחד מובחן ומוסכם , ולעומתו "שוליים" כיתתיים שנויים במחלוקת . אפשר לחלוק על זווית הראייה הזאת , להתוות את הרב–קוליות ההיסטורית והתרבותית העולה מהמצאי הספרותי בן התקופה ולנסות להפקיע את תוקפן של החלוקות המקובלות והשיפוטים הרווחים . . 1 ספר מקבים א , שנכתב בין שנות ה20– של המאה ה2– לפסה"נ ובין שנת 100 לפסה"נ , ומספר על עלייתם של החשמונאים לשלטון ועל כיבושיהם וניצחונותיהם של מתתיהו , יהודה , יונתן ושמעון , וספר מקבים ב , המספר על יהודה , נשמרו רק ביוונית בכתבי הכנסייה הנוצרית ונעלמו לגמרי מהמסורת היהודית בעת העתיקה . במקום להסתמך באופן בלעדי על ספרי המקבים ועל ספריו של יוסף בן מתתיהו , מצביא איש צבא והיסטוריון , שכתב ביוונית בשלהי המאה ה1– לספירה והסתמך על ספרי המקבים , יש לבחון את זהות כלל המשתתפים ההיסטוריים במאות האחרונות לפסה"נ על פי תוכן החיבורים שהגיעו לידינו , ולנסות לעמוד על מהות המחלוקות ביניהם . הבחינה המוצעת כאן מתבססת על הכרה בעובדה שבכל תקופה קיימים קולות רבים המבקשים לפענח את פשר המציאות על יסוד הזיכרון ההיסטורי המסור בידיהם ועל יסוד האינטרסים המשתנים שלהם . בכל תקופה קיימות השקפות שונות , אמיתות שונות , וזוויות ראייה שונות , הגמוניות , מוטות וחתרניות על ההתרחשות ההיסטורית , שאינן עולות בהכרח בקנה אחד זו עם זו . החלוקה הרווחת בכתיבה ההיסטורית המתארת את שלהי העת העתיקה נשענת על דברי הכוהן הירושלמי יוסף בן מתתיהו , שנולד בשנת 37 לספירה , היה מפקד מבצר יודפת בזמן המרד נגד הרומאים בגליל בשנת 67 לספירה , נשבה בידי אספסיאנוס וכתב חיבור היסטורי ביוונית בשלהי שנות ה70– ובשנות ה80– של המאה ה1– לספירה , בשעה שהגיע כשבוי מיהודה המובסת לרומא . יוסף בן מתתיהו , שהיה לבן חסות בחצר הקיסר וכתב בידיעתו , ברשותו ובהשראתו , ביקש להציג את העולם היהודי לפני קוראים שאינם בני דתו , תרבותו ולאומיותו , והציע בחיבורו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים , שנתפרסם בין שנת 75 לשנת 79 לספירה , את החלוקה החברתית–התרבותית המשולשת הנודעת בהיסטוריוגרפיה היהודית כחלוקה ל"פרושים , צדוקים ואיסיים . " גם בספרו השני , קדמוניות היהודים , שנכתב בין שלהי שנות ה70– לראשית שנות ה90– של המאה ה1– לספירה , נזכרות בקצרה שלוש הקבוצות האלה . החלוקה הזאת משקפת מציאות שראשיתה , לדברי יוסף בן מתתיהו , באמצע המאה ה2– לפסה"נ , סמוך לזמנו של יונתן בן מתתיהו החשמונאי . היא מבחינה בין הקבוצות השונות על פי אמונתן או הסתייגותן מרעיון הגזירה הקדומה , השקפתן על נצחיות הנשמות , תפיסות הטוהרה והפולחן שלהן וזיקתן לתורה שבכתב ובעל פה . לחלוקה הזאת , המוצעת ממרחק של יותר מ250– שנה , אין שורשים במסורת המקראית והיא אף מתעלמת מחלקם של החשמונאים העולים לשלטון בתקופה הזאת ומשפיעים במישרין ובעקיפין על המתרחש . כמו כן היא מנסה לתת מבע למציאות חברתית ותרבותית שאינה קיימת בלשון המקרא ובעולמו . חז"ל מזכירים בהרחבה רק פרושים וצדוקים , החולקים אלה על אלה בשאלות של דת ופולחן , לוח ומועדים , אך אינם מזכירים אף פעם ובשום מקום קבוצה ששמה איסיים וממעטים עד מאוד להתייחס לקבוצה המכונה חשמונאים , שבזמן שלטונם חלה ראשית התגבשותם של הפרושים . גם הברית החדשה , שנכתבה בזמנו של יוסף בן מתתיהו , בשלהי המאה ה1– לספירה , מדברת על הפרושים ועל הצדוקים ואינה מזכירה קבוצה ששמה איסיים . עובדה זו מחייבת הבהרה של נסיבות סיומו של עולם המקרא , על דפוסיו החברתיים , הדתיים והתרבותיים הידועים לנו מהעדות הכתובה באסופה המקראית , ועלייתה של מציאות חדשה , שאין עליה עדות כתובה בעברית , במאות ה2-1– לספירה . העולם המקראי , במתכונתו הידועה לנו כיום , מסתיים עם כתיבתו של ספר דניאל , שהוא , על פי ההשקפה המקובלת במחקר , החיבור המאוחר ביותר באסופה הזאת . ספר דניאל נכתב בעברית ובארמית בשנת 165 לפסה"נ , בתקופת שלטון הסלווקים בארץ–ישראל , בזמנו של אנטיוכוס הרביעי ( שקרא לעצמו תיאוס אפיפאנס = האל המתגלה , ( שעלה לשלטון בשנת 175 לפסה"נ וחולל שורה של מהלכים ומהפכים ששינו את פני ההיסטוריה היהודית . על מלך זה מסופר במקבים א כי שאף להפיץ את התרבות היוונית ברחבי ממלכתו , לחולל רפורמה הלניסטית ולהאחיד את סדרי הממשל בתחומים גיאוגרפיים נרחבים שהיו בשליטתו . לשם כך החיל לוח אחיד על כל ממלכתו , הלוח הירחי המקדוני , שעל פיו נגבו מסים , וקבע חגיגות פולחניות מחזוריות במועד ידוע מראש לכבוד המלך האלוהי , שחפץ לחוג את יום הולדתו , כמלכים אחרים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|