|
|
Page:181
לנשים הנוכריות זיקה הדוקה לפולחנות הפריון לסוגיהם . לפיכך , נוכריותן האתנית / המקומית של נשים נקשרה באופן אוטומטי לפיתוי , לזנות ולהפקרות מינית . גם אלו שנחשבו לטובות בהן , שנטמעו בקהילה העברית והיו אמהות לגיבורים או גיבורות לאומיות בזכות עצמן , מתוארות כפועלות במסגרת של פיתוי מיני . השרשרת האסוציאטיבית הקושרת נשים נוכריות עם טקסי פריון , שחיתות מינית ואי–נאמנות , משמשת פעמים רבות אצל הנביאים , מהושע ואילך , מודל לציור יחס העם כלפי אלוהיו . היחס שבין ה' לבין עמו מדומה ליחס שבין בעל אוהב ובין אשתו הלא–נאמנה , שהיא לעתים קרובות נוכרייה , ומכאן שהיא נואפת וחסרת מוסר חברתי . אבל , חרף האידיאולוגיה , נישואים או יחסי אישות בין ישראלים–יהודאים לנשים זרות לא היו נדירים למן תקופת ההתנחלות ואילך . לכן ברור שלא כל הנשים הזרות שגורלן נקשר בגורל שבטי ישראל ויהודה יכלו להיות מתוארות כטיפוסים שליליים . כמה מהן , ורות בראשן , משורטטות כדמויות חיוביות ואפילו אידיאליות . ועולה השאלה : מה הם המדדים לתיאור אישה נוכרייה זו או אחרת כדמות חיובית או כדמות שלילית ? ניתוחנו כאן לא יעסוק בדמויותיהן ( השליליות ) של אם אסא , איזבל ועתליה – משום שהן דמויות פוליטיות מובהקות , ויש לעסוק בהן בהקשר הפוליטי של זמנן – אלא במעשיהן ובאופיין של נשים כטיפוסי אמהות , או כיצורים מיניים . אלו , גם כאשר יש לחייהן השלכות פוליטיות , את סיפור תולדותיהן מכתיבים לא תבונתן ולא פעילותן המדינית אלא נשיותן ומיניותן . אם נמיין את דמויות הנשים הזרות הבולטות במקרא , נמצא כי את הטיפוס החיובי מייצגות תמר ( אם אכן היתה נוכרייה , דבר המסתבר מן הקשרים הנסיבתיים של סיפורה בבראשית , ( רחב , יעל ורות . את הטיפוס השלילי מייצגות בעיקר אשת פוטיפר , נשי שמשון , ולבסוף – ה"אשה" ה"זרה" הנזכרת בספר משלי ( פרקים א-ט . ( כמה תווים משותפים לארבע הזרות ה"חיוביות : " כולן מפתות , חובבות או 'מקצועיות . ' תמר מפתה את יהודה ; רות עושה דבר דומה לבעז ; רחב זונה במקצועה ; יעל , המשכיבה את סיסרא במיטתה ואז מכה בו עד שהוא נופל "בין רגליה , " השתמשה כנראה בקסמיה הנשיים במסגרת הכנסת האורחים שהעניקה למצביא המובס . תמר ורות שייכות לגיניאולוגיה של המלך דוד , וכך גם רחב ( יחד עם "אשת אוריה , ( " על פי מתי בברית החדשה . כל השלוש מתחתנות בגברים משבט יהודה ( כך גם רחב , לפי המדרש ומתי ) ויולדות בנים זכרים , שהם חוליות בשרשרת המנהיגות של השבט , ואבות–אבותיהם של דוד ( ושל ישו , המתייחס על בית דוד על פי הברית החדשה . ( במבט ראשון נדמה כי יעל שונה מן השלוש האחרות , שהרי היא נשואה לחבר הקיני , ואין אזכור כלשהו בדבר בן שנולד לה . לכאורה , לאחר שפעלה לטובת העניין הלאומי , היא חוזרת אל מעמדה הנוכרי ואינה נקלטת בחברה שלמענה סיכנה את עצמה . ואולם ההבדל בינה לבין הנשים הזרות שקשרו את גורלן בשבט יהודה בקשר קבוע הוא הבדל שבעין , ולא הבדל שבתוצאה . מעשה יעל הוא נדבך בשלשלת האיטיולוגית המסבירה את היספחותם של הקינים אל הקהילה היהודאיתהישראלית . פעולת האישה הזרה נבעה כנראה משיתוף האינטרסים בינה לבין השבטים הלוחמים . הסופר מכיר בשיתוף הזה , ומשבח את יעל בגין הסיכון שנטלה על עצמה . המעשה הפרטי ( יעל ) נתפס כנראה כסמל למעשי הכלל ( הקיבוץ האתני המכונה "קינים" או "הקיני . ( " תמר ורות מציבות את טובת בית האב שאליו נספחו ( שימור ההמשכיות באמצעות לידת בנים זכרים – במקרה תמר , ודרך הטיפול בנעמי ולידת בן – במקרה רות ) מעל לכל ערך אחר , וטובתן האישית בכלל זה . גם רחב ויעל בוחרות לשרת את האינטרסים של קהילתן המאומצת . בבחירתן בדרך של פעילות למען החברה שאליה נספחו מרצון , מקבלות ארבע הנשים על עצמן סיכונים אישיים קשים ועומדות בהם בגבורה . תמר מסתכנת במוות בשריפה , כיוון שיהודה מאמין תחילה כי היא נואפת . רות עוזבת את רות המואבייה , ציור של ברוק לאיוש , – 1900 חרף האידיאולוגיה , נישואים או יחסי-אישות בין ישראלים-יהודאים לנשים זרות לא היו נדירים למן תקופת ההתנחלות ואילך . רות המואבייה , שדוד המלך היה מצאצאיה , שימשה סמל לכך
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|