|
|
Page:177
לדבר על לבו של דוד עד שבת–שבע , אם שלמה , תרכך את לבו תחילה בדברים ששם נתן בפיה , ותזכיר לו ( מלכים א ) את שבועתו על אודות שלמה . אין זו לדוד הפעם הראשונה שאישה העושה שליחות של אחר מצליחה לשכנעו בחלקת דבריה . יואב שילח בו את האישה החכמה מתקוע , המתחפשת לאלמנה ששכלה את בנה ( שמואל ב , ( ומבקשת מן המלך להוציא לאור משפטה . הנשים עשויות להצטייר כחזקות מן הבעל , ואז יופיע זה באור מגוחך : מעשה לידתם של בני יעקב הוא סיפור המאבק בין שתי הנשים , לאה ורחל , בעוד הוא ניצב בצלן . יעקב אינו נוטל חלק בתחרות שבין הנשים–האחיות . כאשר רחל טורדת אותו משלוותו בקריאתה הנואשת : "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי , " אין הוא מבטא השתתפות בצערה , אלא גוער בה ומגלגל את האחריות על אלוהים : "ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן . " יעקב אינו מותיר לרחל ברירה אלא לפעול בעצמה , והוא מקבל ללא ערעור את מה שמחליטות היא ואחותה . רחל אומרת לו ( בראשית ל : ( "הנה אמתי בלהה בוא אליה ... וא 7 נה גם אנכי ממנה , " ואין המספר מביא את תשובתו . הסכמתו האילמת מתבטאת בפעולתו : "ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה . " כאשר לאה עושה כמעשה אחותה , אין היא מקדימה למעשה אפילו פנייה , בקשה אל יעקב : "ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה . " במצב זה של יחסים בין יעקב לנשיו , כאשר הוא עושה כמצוותן , אין הקורא מתפלא בקוראו את מעשה הדודאים : כאן מחליטות הנשים עם מי יעשה יעקב את לילו . לאה יוצאת לקראתו ומודיעה לו : "אלי תבא כי שכר שכרתיך בדודאי בני" – כאילו היה חפץ או פועל נשכר למלאכת יומו – והוא אינו מוחה : "וישכב עמה בלילה הוא . " טיפוס סיפורי המעמיד דרך קבע את האישה במרכז הוא זה של הלידה ובשורתה . כאשר היא עומדת להביא בן , גבר , לעולם , נמצאת האישה ראויה למלוא תשומת הלב . בסיפור לידתו וילדותו של משה בספר שמות מצטמצם תפקיד האב בנישואיו לאם : "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי . " מכאן ואילך פועלות רק דמויות נשים : אמו המסתירה אותו ונשכרת מאוחר יותר להיניקו , אחותו הצופה מרחוק "לדעה מה יעשה לו" ומתווכת בין האם ובין בת פרעה , ובת פרעה המאמצת את משה לה לבן ונותנת לו את שמו . גם במעשה לידה שבו מופיע האב , דמות האם היא הדומיננטית . כך , לדוגמה , במעשה לידת שמשון בספר שופטים : לאם העקרה נגלה המלאך לראשונה ומבשר לה על אודות הבן שייוולד לה . גם כשה' נענה לבקשת מנוח לפגוש במלאך , הוא שב ושולח את המלאך אל האישה תחילה : "והיא יושבת בשדה ומנוח איש 8 אין עמה . " עליונותה של האישה על האיש ניכרת גם בסיום התמונה : מנוח ירא פן יבולע להם בגלל ראיית המלאך – "מות נמות כי אלהים ראינו" – ואילו אשתו מרגיעה אותו בתבונה : "לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת . " שירת האהבה המקראית אם הסיפורת המקראית מקפידה על העמדת האישה , בדרך כלל , בצל הגבר , הרי שירת האהבה המקראית , מגילת שיר השירים , מציגה תמונה שונה לחלוטין : דברי הרעיה לד F ד "אני לדודי ועלי תשוקתו , " הרומזים לכתוב "ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" שבסיפור גן עדן , מעמידים על ההפרש הזה , ועל השוויון בין המינים השורר במגילה . בגן עדן החדש של שירת האהבה שורר מצב אידיאלי : אין בושה ואין איסור ואין אשמה . הרעיה שהיא הגן והיא בגן מזמינה את דודה לבוא אל גנהגנו : "יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מג G יו , " והוא איננו מאחר להיענות להזמנה : "באתי לגני אחותי כלה אריתי מ HF י עם @ 7 מי אכלתי יע H י עם J בשי שתיתי ייני עם חלבי . " ... אמנם המוסכמות החברתיות לא נעלמו כליל בשיר השירים , ונאמר בפרק ח' כי הרעיה אינה חופשייה לעשות כחפצה , ובפרק א' מסופר כי אפילו חופש התנועה שלה מוגבל ביום , ובפרק ג' נאמר כי כך גם בלילה , אך היא אינה נרתעת מפני הקושי . אחיה מגבילים אותה ומבקשים לשלוט בה , אך היא מורדת במוסכמות ובאחים ומוצאת את דרכה בפרקים א' וח . ' השוויון בין המינים בשיר השירים מעלה את האפשרות ששירת המגילה , לפחות בחלקה , היא שירת נשים . התופעה של שירת נשים אינה זרה לספרות המקרא : סוגים ספרותיים מסוימים אכן מסורים להן , כגון שירת ניצחון ( שירת מרים , שמות טו ; בת יפתח היוצאת לקראתו בתופים ובמחולות , שופטים יא ; הנשים שקיבלו את פני שאול בתופים ובמחולות , שמואל א יח , ( שירת לעג " ) פן תשמחנה בנות פלשתים , " שמואל ב א , ( שירת המקוננות ( ירמיה ט ; דברי הימים ב לה ) ושירת הזונה " ) קחי כינור סובי עיר , " ישעיה כג . ( הסטטיסטיקה מעידה כי חלקה של האישה רב בשיר השירים מזה של הגבר : מתוך 117 פסוקים 61 . 5 נתונים בפיה ( 52 . 6 % ) ורק 33 פסוקים בפי הגבר . ( 28 . 6 % ) שאר הפסוקים הושמו בפי המספר האנונימי ובפי מקהלות שונות . החלוקה באחוזים אינה משתנה אלא במידה שולית כאשר מונים מילים תחת פסוקים . דמות האישה בשיר השירים "מלאה" יותר מדמותו של הגבר : בעוד שהוא מדבר רק אליה , היא מדברת גם אל אחיה וגם אל בנות ירושלים . הרעיה נועזת יותר מן הדוד : היא שיוזמת את ההתקרבות ביניהם , בשיחותיהם , לא רק בדו–שיחים אלא אף בחד–שיחים ניכרת עובדה זו . ברוב שיחותיהם של האוהבים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|