|
|
Page:172
גם דפוסי חשיבה ודרך הסתכלות . המקרא מספק לקורא המודרני מבט מפוכח על החיים , אבחנות דקות ועם זאת קולעות ללב כל אדם על הגורל האנושי . אף כי התנ"ך היה בעיקרו ספר דתי , באוצר הביטויים המקראיים המצויים בשימוש בעברית החדשה החיה יש מעטים שמשמעותם המקורית או הנוכחית דתית מובהקת . תהליך המעבר של צירוף מקראי לעברית החדשה אינו פשוט . ביטוי מקראי לא נכתב כצירוף כבול או כפתגם , אלא זכה לכבילות בידי בני הדורות הבאים . הביטויים לא עברו תמיד כלשונם . מקצתם עברו שינוי קל , כגון הביטוי " איש ריב ומדון , " על פי " איש ריב ואיש מדון " ( ירמיה טו , י ;( מקצתם עברו שינוי משמעותי , כמו הביטוי " בלב ונפש , " שמקורו בפסוק " בכל לבבך ובכל נפשך " ( דברים ו , ה , ( או הביטוי התלמודי " עקדת יצחק " שמקורו בפסוק מקראי . קבוצה קטנה של ביטויים עברו שינוי ואפילו היפוך משמעות , כדוגמת " קול קורא במדבר , " שבמקורו יש לקרוא " קול קורא : במדבר פנו דרך " ( ישעיה מ , ג . ( שינוי הפיסוק המקורי יצר כאן ביטוי במשמעות חדשה . ברוב המקרים נוכחת בשימוש המודרני המשמעות המקראית המקורית . הביטויים נקלטו במשלבי שפה שונים . מקצתם נהוגים רק במשלבים גבוהים או נדירים , כגון "באין חזון ייפרע עם" ( משלי כט , יח , ( מקצתם מוכרים לכל אדם כמעט אך אינם בשימוש יומיומי , כגון "באו מים עד נפש" ( תהלים סט , ב . ( ביטויים רבים נהוגים בשפת הכתיבה והדיבור , וכמה מהם מצויים בשימוש בעיקר במשלב הדיבורי , כמו "חולה אהבה" שמקורו בשיר השירים , או "פחד אלוהים" שמקורו בספר שמואל . יש לציין כאן שעולם החוכמה התלמודי תרם לעברית המודרנית ביטויים רבים משלו בהיקף מרשים . הדוגמאות שיובאו כאן הן על קצה המזלג , ויוצגו בחלוקה כללית של תחומי עניין . לא יובא הפסוק המלא ולא יפורטו תהליכי השינוי שהוא עבר , אלא רק הפניה למראה המקום של הפסוק במקרא . כאשר יש כמה מראי מקום לאותו ביטוי יובא בדרך כלל רק אחד מהם . המקרא סיפק לדובר העברית המודרני ביטויים רבים הנוגעים למהלך החיים . ברבים מהם יש ספקנות ופסימיות והם מדגישים את היסוד הטראגי של הקיום האנושי . כך "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ( בראשית ג , יט , ( או "לא לעולם חוסן" ( משלי כז , כד . ( משמעותו המקורית של הפסוק המקראי היא לא לעולם יישמרו נכסיך . חוסן כאן משמעותו אוצר ( מאותו שורש נגזרה "מחסן , ( " אך הוא מפורש בעברית החדשה : לא לעולם יישמר כוחך . הפסוק הידוע "כי האדם עץ השדה" ( דברים כ , יט ) גם הוא עבר שינוי . במקורו הפסוק עוסק בעץ ובדמיונו לאדם , ואילו השימוש המודרני עוסק באדם ובדמיונו לעץ . מטבע הלשון הנפוצה "אבד עליו הכלח" הגיעה בשיבוש קל מספר איוב ( ל , ב , ( ששם משמעותו של "כלח" אינה נהירה . אחת השורות בהמנון הלאומי "התקווה" מתייחסת לביטוי המקראי "אבדה תקוותנו" ( יחזקאל לז , יא . ( הפסימיות הגלומה בביטוי מתגלגלת בהמנון בדרך השלילה הכפולה לאופטימיות יהודית זהירה . כמה ביטויים משרתים תחושות אובדן או צרה גדולה , כמו "כאשר אבדתי אבדתי" ( מגלת אסתר ד , טז , ( "בצוק העתים" ( דניאל ט , כה ) ועוד . קבוצת ביטויים חשובה נטועה בעומקה של תרבות האבל והזיכרון כמו "הלך בדרך כל הארץ" ( על פי יהושע כג , יד , ( וכן הכיתוב המסורתי על המצבות "תהי נשמתו צרורה בצרור החיים" ( תנצב"ה , ( המיוסד על הפסוק " והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" ( שמואל א כה , כט . ( המקרא מפליא לתאר תיאורים בשפה פשוטה הנשענת לעתים על דימוי קולע שנשאב מהלכי רוח המוכרים לכל אדם , ונוכחותם בעברית החדשה בולטת מאוד . אדם עצוב הוא "אבל וחפוי ראש" ( מגלת אסתר ו , יב , ( ועל אדם נואש נאמר כי "נשבר לבו בקרבו" ( על פי ירמיה כג , ט . ( מכאן נגזרו ביטויים נפוצים של ייאוש ואכזבה כמו "נשבר לו הלב" או "לב שבור . " השמחה באה לידי ביטוי בצירוף הנפוץ בימינו "אורו עיניו" ( שמואל א יד , כט , ( ועל האדם הנלהב נאמר כי הוא עט על עניין "כמוצא שלל רב" ( תהלים קיט , קסב . ( על מי שגילה את עובדות החיים נאמר כי "נפקחו עיניו , " ביטוי שמקורו בסיפור אדם וחוה ( בראשית ג , ז , ( ועל ההססן נאמר שהוא "פוסח על שתי " מחפש בנרות" ( איור של דני קרמן )
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|