|
|
Page:169
סוציולוגית שנשאה את דגל המקרא בחברה הישראלית : יהודים חילוניים , שהתנ"ך היה להם "פשט לאומי" וגם מדרש יוצר זהות . יכולת הקונקרטיזציה של התנ"ך נעצרה אל מול המציאות הדרמתית של הגילוי מחדש של הבעיה הפלסטינית , שנשכחה מלב במשך 19 שנות ישראל הקטנה . כזכור , ההתיישבות הציונית בארץ–ישראל לא פנתה לארץ התנ"ך , שהיתה מאוכלסת ערבים , אלא בעיקר לארץ פלשתים . כלומר , הקונקרטיזציה של המקרא לפני 1967 לא התייחסה בפועל לחבלי ארץ הנזכרים במקרא . אל מול המבוכה של הציבור החילוני , שהתלבט בין זיקתו לתנ"ך להסתייגותו מארץ התנ"ך , הופיעה עתה קבוצה חברתית חדשה , שניכסה לעצמה את המקרא , ובקונקרטיזציה מחודדת , שהתייחסה לחבלי ארץ : אנשי הציונות הדתית . כשהופיע "גוש אמונים , " בראשית שנות ה , 70– היו שותפים בו חילונים ודתיים . אך במרוצת השנים נתפוגגה השותפות וה"גוש" היה לגוש לאומי–דתי . "גוש אמונים" נטל את ההתייחסות אל הפשט התנ"כי בנוסח המהפכני החילוני , אך הוסיף לו תוקף של צו מחייב דתי . לאחר מלחמת ששת הימים השתררה בחוגים האלה אווירה של "ימות משיח , " כביכול עומדת הגאולה לפתחנו . באווירה הזאת נפתח התנ"ך בפני צעירי הציונות הדתית לפרשנות על פי פשוטו של הכתוב . נשברה ההפרדה בין ההווה לעבר . העבר היה לנוכחות מוחשית בהווה , בדומה למה שהיה בימי גיאות ה"תנ"כומניה" של בן–גוריון . אך הפעם היתה לנוכחות הזאת לא רק חשיבות תרבותית , אלא גם משמעות של צו מחייב מבחינה דתית . הגישה הישירה אל הטקסט המקראי לא חייבה עוד את תיווכו ופרשנותו של מורה הוראה : כל אחד יכול היה לגשת אליו במישרין . מכאן צמחו פרשנויות קיצוניות לקטעי מקרא שנחשבו עד אז אנכרוניסטיים וחסרי משמעות , כגון האיסור "לא תחנם , " המופיע בספר דברים , האוסר מתן חניה ( שהייה ) לנוכרים בארץ . הפשט , שרוכך בעבר על ידי התורה שבעל פה , ובגרסה הציונית–החילונית על ידי תפיסת עולם הומניסטית ואוניברסלית , משאומץ על ידי אנשי "גוש אמונים" הוא נתן לגיטימציה ללאומנות נוקשה , שמקורה כביכול בצו עליון . הניכוס של המקרא בידי הלאומנות הדתית התחולל בד בבד עם שני תהליכים נוספים : החדירה האטית אך המתמדת של הפרשנות המסורתית להוראת המקרא בבית הספר ושקיעת העידן האידיאולוגי . מאז שנות ה50– התקיים מאבק נסתר מן העין בשאלה מי צריך ללמד מקרא ואיך . בזמן שבמישור הציבורי היה למקרא מעמד של טקסט לאומי חילוני , במישור של בית הספר הממלכתי גברה הנטייה לקרוא את התנ"ך כטקסט מקודש . כבר בשנות ה50– התקיימו דיונים על השאלה אם מורים חילוניים רשאים ללמד תנ"ך בבית הספר הממלכתי הכללי , החילוני בעיקרו , שכן הם לא מסוגלים להעביר לתלמידים את התפיסה הדתית החבויה בו : לא עוד ייחוס דבר אלוהים שבטקסט לקול המצפון , או לדרך שבה פירשו לעצמם הקדמונים את העולם , אלא אמונה תמימה . ( ר' המקרא בחינוך הישראלי הכללי במדור מדינת ישראל כמפעל יהודי מודרני ( . דומה שלדיונים האלה , שבהם השתתפו אנשי חינוך ואקדמיה , לא היו השלכות מיידיות , אך במרוצת השנים הפרשנות המסורתית של התנ"ך תפסה מקום גדל והולך בהוראת המקרא , ודחקה מחדר הכיתה גישות ביקורתיות . נחמה ליבוביץ' עשתה רבות להקניית הגישה הזאת לחניכיה , שהעמידו דורות של תלמידים . היא תבעה להתייחס אל הטקסט התנ"כי כאל טקסט ספרותי , מתוך גישה הרמוניסטית , בניגוד לשיטה הביקורתית , שלטענתה פירקה את הטקסט . הנה כי כן , הטקסט התנ"כי כטקסט חינוכי נעשה דומה לטקסט דתי . דלדול המרכיבים ההיסטוריים והביקורתיים בהוראת הטקסט בבית הספר גרם להתרחקות של מורים ותלמידים ממנו . הוא נהפך לנושא משמים , המקושר לקנאות לאומנית ודתית , וחסר משמעות לצעיר הישראלי החילוני . רק אותם חילונים שתהליך חינוכם הושלם קודם לשנות ה70– שמרו אהבה למקרא . מאידיאולוגיות לפוסט–מודרניזם מרכזיותו של התנ"ך בתרבות הישראלית עד שנות ה70– היתה ביטוי ישראלי לעידן אידיאולוגי . זה היה עידן של התגוששות בין תפיסות עולם שונות – קומוניזם , סוציאליזם , ליברליזם , קפיטליזם ; כל המאמינים אחזו בטקסטים מקודשים , חילוניים ודתיים , שהתיימרו להסביר את ההווה ולחזות את העתיד . בזירת העימות האידיאולוגי נתפס התנ"ך גם הוא כאחד מן הטקסטים , המספר את סיפור העבר , מורה דרך לאומית בהווה ומביא תקוות גאולה אוניברסלית בעתיד . העידן האידיאולוגי היה חלק מתפיסת העולם המודרנית , שנתנה את הבכורה לאדם בתמונת העולם . הפרשנות החילונית של המקרא גם היא נהגה כך . אך עם התמוססות האידיאולוגיות , ומשהופיעו זרמים פוסטמודרניים , היה פיחות במעמדו של התנ"ך . דומה שהתופעה הזאת איננה ייחודית למקרא בישראל , ויש למקם אותה בתהליכים עולמיים של רלטיביזציה של תרבות ושלילת קיומה של הייררכיה ערכית , מוסרית ואף אסתטית . בעולם שבו הכול מותר , התנ"ך מאבד את מעמדו כמצפן . כל עוד היתה החברה הישראלית שטופה בלהט של חזון משיחי חילוני , היה התנ"ך אחד מסמליה . אך משאיבדה החברה את זיקתה לעולמות של ערכים אוניברסליים ( שירדו מגדולתם , ( גם התנ"ך איבד את מרכזיותו בעיצוב התרבות . הצירוף של ניכוס התנ " ך בידי לאומנים דתיים , הוראת התנ " ך
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|