|
|
Page:168
הכנענים גם הם השתייכו אליה . בני ישראל היו חלק ממנה . בעל ועשתורת או אשרה , אלה היו האלים של ארץ–ישראל . זו היתה תרבות של יצרים וחושים , עוצמה וכוח , גבריות וחושניות , מלחמה וגבורה . התנ"ך , על פי נרטיב זה , הוא ספר אידיאולוגי שנוצר בגלות בבל , שם נתגבשה היהדות , שהיא תפיסה שאיננה מחייבת את השילוש הקדוש של אומה , ארץ , שפה . העם שקם עתה בארץ–ישראל הוא היורש הטבעי של העברים הקדמונים ואין לו דבר וחצי דבר עם היהודים . התפיסה הזאת , שהמשורר יונתן רטוש ( אוריאל הלפרין–שלח ) טיפח והפיץ , כונתה לגנאי על ידי אברהם שלונסקי "כנעניות" ותומכיה "כנענים . " ה"כנענים" ראו בתנ"ך ספר המעוות את קדמוניות העברים וחיפשו בתגליות הארכיאולוגיה של המזרח הקדום ובביקורת המקרא בשיטת ולהאוזן את השורשים המקוריים של עולם העברים ( ר' כנעניות במדור ההגות היהודית המודרנית . ( הכנעניות לא בישרה גישה חדשה אל המקרא , אלא פרשנות מקצינה מתוך יציקת תוכן פוליטי לאותה פרשנות : השאלה אם האמונה הישראלית נוצרה על ידי אברהם , או על ידי משה , או התגבשה בימי יאשיהו או בעת גלות בבל היתה שאלה מחקרית שלא עמדה ברומו של עולם התרבות העברית . הכנעניות הפכה אופציה אחת של פרשנות המקרא לאמצעי קעקוע של הזהות היהודית , מתוך ניסיון ליצור זהות אלטרנטיבית . היא עימתה כביכול בין סיפור המקרא לבין הסיפור הארכיאולוגי שעלה מתוך מחקרי המזרח הקדום , והעדיפה את הסיפור הארכיאולוגי . החידוש היה לא בעצם הגישה הביקורתית ולא באימוץ התזה של ולהאוזן ולא בשימוש בחידושי התגליות הארכיאולוגיות , אלא בהפיכתם לציר מרכזי בניכוס העבר העברי הקדמון כשייך לזהות מקומית בלבד , ובניתוקה של זו מן היהדות ההיסטורית . כך יכול היה ה"עברי" להיות בן הארץ , שייך אליה , בעל ייחוס אבות בה , בלי שזה יאלץ אותו להיות קשור בחבלי שייכות אתנית והיסטורית אל היהדות . אנשי רוח , סופרים , חוקרים חברו יחד בביקורת על מה שראו בו סוג של כנעניות גם בגישתו של ב"ג , שהעצים את משקלו של המקרא : אמנם בן–גוריון לא העלה על דעתו לנתק את עצמו מן העם היהודי ההיסטורי או מן העם היהודי בן זמנו . אך הוא חיפש ערכים חינוכיים המתאימים לבניין האומה הישראלית , שנעדרו לטעמו מן ההיסטוריה הגלותית . לעומת זאת , הוא מצא אותם בשפע במקרא . המקרא היה אמור לשמש המסד החינוכי המשותף לנוער הישראלי , שהמציאות של העיירה היהודית , שבינתיים עברה מן העולם וזכרה השתמר בספרות , היתה זרה לו , ולעולי ארצות האיסלאם , שלבם היה רחוק מן האידיאולוגיה הציונית וזיקתם למדינת ישראל היתה מושתתת על המסורת היהודית והחזון המשיחי . בוויכוח שבינו לבין נתן רוטנשטרייך ב1957– קבל זה על נטייתו של בןגוריון לעשות "קפיצה על פני ההיסטוריה , " בתוך מחיקת כל היצירה התרבותית שנוצרה בקרב העם היהודי מאז התנ"ך . בן–גוריון לא ויתר על דעתו ולא נסוג מפני הפילוסוף המלומד : לדידו , הקפיצה ההיסטורית שעשו היהודים בזמן ובמרחב , מימי התנ"ך לימי הקמת המדינה , ומן הגולה לארץ , היא שעושה את התנ"ך לקרוב ויקר לנוער בישראל , יותר מכל יצירה אחרת שנוצרה מאז . אך הביקורת של האינטלקטואלים על הרדידות התרבותית וההיסטורית , הנובעת ממחיקת כל מה שאיננו תנ"ך מהמסכת התרבותית הישראלית , לא פסקה . חיים הזז , אחד הסופרים הבולטים בספרות העברית החדשה , מקורב לבן–גוריון ולמפלגתו , הטיח אף הוא דברי ביקורת קשים על המגמה התרבותית שהשרה בן–גוריון במדינה , ובעיקר על "פולחן התנ"ך . " שמירת הרצף ההיסטורי וההמשכיות התרבותית בין ההוויה הישראלית לבין היצירה שנוצרה מאז התנ"ך ובייחוד במאתיים השנים האחרונות – זו היתה האופציה התרבותית שאליה שאפו הזז וחבריו . הופעתו של "גוש אמונים" מלחמת ששת הימים היתה פרשת–מים בתולדות מדינת ישראל . עם כיבוש הגדה המערבית נעשו ירושלים העתיקה , שילה וענתות , חברון ושכם , יריחו ובית–לחם נגישות . בהתלהבות הראשונה שלאחר המלחמה היתה הסתערות כללית של תושבי ישראל לתייר בשטחים , לגלות את המקומות שרובם לא הכירו אלא מסיפורי המקרא . זה היה יומם הגדול של הארכיאולוגים : מעולם לא היתה תמיכה ממשלתית כה מובהקת למחקר ארכיאולוגי . אך , באופן פרדוקסלי , המפגש עם ארץ התנ"ך הרס את הרומנטיקה של המקרא : זו היתה לרבים ארץ זרה , ששכן בה עם אחר . יצחק שלו , משורר וסופר איש הימין , נהג לקחת את בנו מאיר לצפות על ירושלים המזרחית , שהיתה בידי הירדנים . זו היתה דרכו להראות לו את ארץ התנ"ך ולחנכו לאהבתה . אך כאשר נתקל מאיר שלו במלחמת ששת הימים בפליטים ערביים , בהשפלה הכרוכה בכיבוש , הוא "התגרש" בלבו מארץ התנ"ך . עמוס עוז , יליד ירושלים , הרגיש ככובש זר , שנוא , בעיר המזרחית . התופעה של ראשית ההתיישבות הציונית , שהתנ"ך שימש מקשר ומחבר בין מציאות אוטופית למציאות ריאלית , לא חזרה הפעם : העימות הישראליהפלסטיני היה חזק מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנו . תחושת שייכות המתבססת על התנ"ך ומתעלמת מן המציאות לא התעוררה . נהפוך הוא : המציאות הרחיקה את ה"זיכרון בספר . " ההגדרה הזאת חלה בעיקרו של דבר על אותה שכבה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|