|
|
Page:161
התנ"ך בהוויה הישראלית אניטה שפירא במשך קרוב למאה שנה היה התנ"ך הטקסט מעצב הזהות הראשון במעלה בחברה היהודית הנוצרת בארץ–ישראל . התרבות העברית החדשה נתגבשה בצלו . השפה העברית המודרנית ספגה ממנו ניבים ומכתמים , דימויים ואסוציאציות , כדרך שהאנגלית ספגה משייקספיר , והרוסית – מפושקין . ואולם מאז שנות ה70– של המאה ה20– חל פיחות במעמדו הנישא של התנ"ך כטקסט מעצב זהות . התנ"ך , ההשכלה והספרות העברית הקשר בין ספרות ההשכלה לבין התגברות העניין בתנ"ך הוא מן המוסכמות . ספריו של מאפו , שנכתבו בשפת התנ"ך , הביאו ליצירת שפה חילונית חדשה , והמציאו עבר יהודי , שהתחרה עם האפוסים הלא–יהודיים הרומנטיים על לבם של יהודים צעירים . הקשר בין יצירתה של שפה עברית חילונית , והמגמות המשכיליות המבקשות לשנות את דמותו של היהודי ואת תפקודו של הקולקטיב היהודי , לבין התנ"ך בא לכלל ביטוי בשורה שלמה של יוצרים , שהשתמשו בסיפורי התנ"ך ודמויותיו להעברת המסרים המבוקשים : בפואמה "צדקיהו בבית הפקודות" יצא יל"ג למתקפה עזה על ירמיהו , גיבור הסיפור המקראי , והציג כנגדו תפיסה אחרת של ניהול מדינה , תפיסה מדינית–חילונית כנגד תפיסה יהודית–דתית . סיפורי המדבר של פרישמן נתנו ביטוי עז מבע להתקוממות נגד היהדות הממוסדת , מתוך "שחזור" כביכול של האנרכיה היצירתית ששררה בקרב שבטי ישראל בטרם קיבלו עליהם את עול חוקי התורה . ברדיצ'בסקי העלה מתוך המקרא את הגרסה שנגד המקרא – שבה ראה את הגרסה החיונית שדוכאה בידי היהדות התורנית – סיפורם של גיבורי המקרא שעשו הרע בעיני ה' ויצרו תרבות חיים שופעת אונים , עלילות גבורה , טבעיות , יצרים פשוטים וחיוניים . בהשפעת ניטשה העלו יוצרים מן האסכולה הוויטאליסטית על נס את התרבות היהודית הקדומה , בטרם נכבלה ברצועות של תפילין : טשרניחובסקי , הבולט שבהם , מרגיש את דמם של כובשי כנען סוער בעורקיו ונושא את חזון נביא האשרה , שהודח ממזבחו על ידי היהדות המונותיאיסטית . בתארו את המפגש בעין דור בין שאול לשמואל הוא מעניק לשאול את כתר הגבורה והפטריוטיזם , ואילו שמואל מוצג כנציגו הזעף של אל קנא ונוקם . הספרות העברית החדשה ביקשה לקעקע את שלטון הדת ברחוב היהודי . אחד העם יצר הגדרה חדשה של יהודי : יכול אדם להיות יהודי לאומי נאמן לעמו בלי שישמור תורה ומצוות . זה היה מהפך בהגדרת הזהות של יהודי . בהגדרת הזהות החדשה מילא המקרא תפקיד מרכזי : הוא היה הגשר בין העבר להווה . דווקא מי שלא קיבל את מרותה של תורה שבעל פה מצא בתנ " ך מגילת יוחסין חדשה , שאפשרה , לדברי אוריאל סימון , " קבלת עול לאומית תוך פריקת עול דתית . " כל תנועה לאומית מבקשת לעצמה מגילת יוחסין . לפיכך היא נוטה להעלות מתהום הנשייה עבר מיתולוגי , תור זהב שבו נוצרה האומה ועוצבו תכונותיה , רגע " בראשיתי , " שנותן לאומה את הלגיטימציה לתבוע ממשפחת האומות את מקומה תחת השמש . התנ " ך נתן ללאומיות היהודית הרכה בשנים את התשתית המיתולוגיתההיסטורית לגיבוש הכרת הייחוד של האומה בזיקתה לארץ האבות . באורח כמעט מובן מאליו הוא שימש ראיה ל " טבעיות " של הפתרון הציוני לבעיה היהודית . " שיבת ציון " בתקופה הפרסית עברה תהליך של אקטואליזציה ויושמה מחדש לאותו נוף גיאוגרפי ולאותו עם . נראה כאילו הציונות חוזרת ומשחזרת את הדרמה שסופרה בספר עזרא ונחמיה . " קיבוץ גלויות , " מושג תנ " כי בעל קונוטציות משיחיות , נתפס אף הוא כתהליך היסטורי אקטואלי , המתגשם בשנות המדינה הראשונות . הקושי של באי הגולה למצוא את מקומם בחברה היישובית המתגבשת , חולשות האופי שגילו הפרט והחברה , אלה התפרשו באמצעות האפופיאה המקראית של " דור המדבר , " אשר מרחוק יראה את הארץ ואליה לא יבוא . הפואמה של ביאליק " מתי מדבר " ואף שירו " מתי מדבר האחרונים , " שניהם עשו שימוש בתבנית המוכרת ונתנו ביטוי פואטי לתחושה שרק הדור שייוולד לחיי חירות הוא שיזכה להתנחל בארץ . פרויקט בניית האומה על ידי התנועה הציונית נאחז במושגים התנ " כיים כדי לשרטט תהליך היסטורי שאיננו בבחינת חידוש , אלא מעין מערכה נוספת בדרמה היסטורית בת אלפי שנים , שחוזרת על עצמה . בניגוד לתפיסה היהודית נ' נאמן , העבר המכונן את ההווה : עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן ( יריעות ג , ( ירושלים תשס"ב . נ' נאמן וי' פינקלשטיין ( עורכים , ( מנוודות למלוכה : היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל , ירושלים . 1990 י' פינקלשטיין ונ"א סילברמן , ראשית ישראל : ארכיאולוגיה , מקרא וזיכרון היסטורי , תל אביב תשס"ג . קתדרה , 100 ( תשס"א , ( עמ' . 120-27
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|