|
|
Page:150
בקרב ציבור המורים לתנ"ך בבתי הספר של החינוך העברי בארץ–ישראל – זה הלאומי החילוני וזה הדתי–לאומי – התנהל במשך כל תקופת המנדט – וגם אחריה – ויכוח אינטנסיבי איך לפתור את הדילמות הקשורות בהוראת התנ"ך , האם התנ"ך צריך למלא בבית הספר העברי "את תפקיד הספרות הקלאסית בגימנסיה ההומניסטית , " והאם יש לביקורת המקרא מקום בבית הספר . הרוב קיבלו את דעתו של אחד העם . כך , לדוגמה , כתב המורה חיים אריה זוטא , בספרו דרכי הלמוד של התנ"ך ( תרצ"ה-תרצ"ו , ( כי ביקורת המקרא הגבוהה היא אפיקורסות "של פרופסורים גויים עמי הארץ , בעלי דמיונות והזיות , אפשר גם חדורים שנאה לעם ישראל . " בשנות ה30– הופיעו ספרי לימוד שחוברו בידי מורים , לדוגמה : ש' הר ושמואל שרירא . בספרם מבוא לספרות העברית העתיקה ( תרצ"ב ( 1932 – הסבירו אלה לתלמיד כי "החלקים העתיקים ביותר שבתורה , " כמו גם הספרים ההיסטוריים , כונסו ונכתבו על ידי 'סופרים' ועל ידי נביאי ישראל ותלמידיהם בתקופת המלוכה , אבל הם נזהרו מלהיכנס לפולמוס המסוכן על חקירת המקורות . לעומת זאת , בבתי הספר של חינוך עובדים נקודת המוצא היתה היסטורית–התפתחותית . המורים לימדו " תנ"ך בלי אלוהים" והדגישו את הפן החברתי–מוסריהומניסטי , אך גם הלאומי , של המקרא . על הציבור המשכיל בארץ השפיעו הדעות הרדיקליות של הסופר והחוקר מיכה יוסף ברדיצ ' בסקי ( בן–גריון ) ( ר ' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( ושל ההיסטוריון שמעון דובנוב . ברדיצ ' בסקי טען שהחומש נערך ממסורות שונות – אפריימיות ויהודאיות – ומשוקעות בו כמה בריתות ( או ' תחנות חוק , ' בלשונו , ( שהקדומה שבהן היא הברית בהר גריזים . דובנוב כתב בספרו דברי ימי עם עולם ( בעברית : , ( 1929 כי סיפורי האבות הם סיפורים אגדתיים שמשוקעים בהם רבדים של מסורות קדומות בעל–פה שמטרתן " לסמל את התייחדות משפחות העברים משאר בני שם . " לפי דובנוב , גם משה הוא יצירה של " אגדה מקראית , " אבל יש ביסודה אמת היסטורית , שכן בלי אישיות כזאת אי אפשר להסביר את המהפכה ההיסטורית של הופעת המונותיאיזם ואת קבלתו . דובנוב גם תיאר את מעמד הר סיני כמאורע היסטורי , שבו נכרתה הברית בין ישראל לאלוהיו , ואולם הברית הזאת אינה חופפת לחוקי משה , שכמה מהם הושפעו מחוקי חמורבי , ובכל מקרה נחקקו רק לאחר כיבוש הארץ , ולא מנעו מבני ישראל להיות מושפעים מהתרבות הכנענית . מחקר המקרא באוניברסיטה העברית אמנם אחד העם סבר שמקומה הראוי של ביקורת המקרא הוא בין כותלי האוניברסיטה , וחיים וייצמן כתב , בשנת , 1914 שפקולטה יהודית בלי חקר מקרא היא דבר "בלתי אפשרי , " וחקר המקרא בה חייב להיות "חופשי ; " אבל החשש מפני השפעות ביקורת המקרא עיכב את הוראת המקרא במסגרת המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית . אמנם ניתנו קורסים במקרא , אבל רק בשנת 1932 נוסד חוג למקרא כחוג משני , ורק בשנת 1940 הוא נעשה לחוג ראשי . שלטונות האוניברסיטה התלבטו הרבה בשאלה איזה חוקרים להזמין לכהן כפרופסור למקרא , העדיפו חוקרים שעמדותיהם הן 'אנטיולהאוזיאניות , ' ואחר כך התלבטו בשאלה איך ליצור איזון בין מחקר ביקורתי למחקר מסורתי . בשנת 1927 הוזמן דוקטור פליקס פרלס , רב בקניגסברג ופרופסור לעברית ולארמית באוניברסיטה שם , להורות באוניברסיטה . בהרצאת פתיחה פרוגרמטית שנשא , ושמה "מה לנו מדע המקרא , " לא התעלם פרלס מכך שרבים רואים בביקורת המקרא מלחמה ביהדות , אבל דווקא משום כך , הוא טען , יש צורך במדע מקרא עברי וחסרונו הוא "חרפה גדולה . " החוקרים היהודיים צריכים " להשתתף במלאכת מדע המקרא , " כלומר לעסוק בפילולוגיה היסטורית , ו"להחזיר את המקרא לעמנו , " בין היתר משום שברשותם הכלים החיוניים לצורך זה – ובראשם ידיעה מכלי ראשון של הפרשנות המסורתית . ואולם פרלס לא הבהיר מהי עמדתו בנוגע לשיטות השונות של ביקורת המקרא , ובכל מקרה , הוא לימד באוניברסיטה העברית רק שנה אחת . שני המורים הראשונים שלימדו תנ"ך באוניברסיטה היו הרב משה צבי סגל משנת , 1926 ונפתלי הרץ טור–סיני ( טורטשינר ) משנת . 1933 שניהם דחו , מטעמים שונים , את השערת המקורות , ויצאו להוכיח שסדר הכתובים במקרא הוא הסדר המקורי . בשנת 1939 התמנה הרב פרופסור משה דוד קאסוטו שבא מאיטליה ( ששם פרסם בשנת 1934 ספר נגד הניתוח של ספר בראשית לפי השערת המקורות . ( לדעת קאסוטו , "שינוי הסגנון [ בספרי המקרא ] תלוי בשינוי התוכן , ולא בשינוי המקורות . " לכן החומש הוא יצירה אחדותית והרמוניסטית , ולא מעשה הרכבה של מקורות שונים , והשכבות הן מסורות עתיקות , ולא מקורות . בכל מקרה , גם לדעת קאסוטו נבנו חמשת חומשי תורה מרבדים ( מסורות ) שונות – ולא ממקורות שונים – אף כי גיבושם ליחידה אחת נעשה על ידי עריכה מאחדת המעוגנת בהשקפת עולם אחת ויחידה . מכל מקום , קאסוטו לא עמד על המקור האלוהי של החלק ההיסטוריספרותי של החומש , אלא גרס ש"סיפורי התורה מי [ ו ] סדים על עובדות היסטוריות ועל מסורות שהיו נפוצות בעם בשעת כתיבתה . " את הביקורת המונומנטלית על שיטת ולהאוזן כתב יחזקאל קויפמן , שהחל ללמד באוניברסיטה העברית בשנת , 1949 אחרי שפרסם חלק ממחקרו המונומנטלי תולדות האמונה הישראלית .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|