|
|
Page:149
היסוד ההיסטורי , היסוד החוקי והיסוד האמוני – וסידר את ספרי המקרא לפי התפתחותם ההיסטורית המשוערת . וכך כתב מוסינזון : "החסרון היותר גדול של לימוד התנ"כ המקובל אצלנו מפי המסורת הוא , כי אין פרספקטיבה ההיסטורית נשמרת בו כלל [ ... ] נביא את התנ"כ אל בית הספר בצורתו האמיתית – בתור ראי התפתחות של עם שלם . " תומכיו של מוסינזון הוסיפו שכוונתם "להפשיט את הקדושה מעל ספרי הביבליאה שלנו , שלא תהא זו מעוטפת בעיני תלמידנו באיזה מעטה קודש אלא יהא דינה כספרות של חול ממש בכל פרטיה " [ ... ] אחד העם , שנקרא לפשר במחלוקת , ייצג עמדה חילונית שמרנית , אבל בד בבד חשף את המתח הפנימי המובנה בה . אחד העם סבר , מצד אחד , שעקרון ההתפתחות והשינוי חל גם על האמונה המקראית , אבל , מצד אחר , סבר שמקבלת העיקרון הזה נשקפת סכנה ו"שיטת ההוראה והלימוד בבית הספר העברי הלאומי צריכה להתבסס על התנ"ך כמות שהוא [ ... ] כמו שהונח עוד לפני יותר מאלפיים שנה בעמקי חיינו הלאומיים ושימש להם יסוד בכל הדורות , " ולפיכך אין להסכים לפירוקו ליחידות ולסדר שונה של הספרים . לכן , לדעתו , ההשקפה הלאומית צריכה להגן על המסורת שהתקדשה "ולו מן השפה ולחוץ . " במילים אחרות , באופן עקרוני , אחד העם לא האמין ב'תורה מסיני , ' או בכך שלתורה היה מחבר אחד , אבל בהקשר החינוכי הוא סבר שביקורת המקרא הגבוהה היא "שעשוע מדעי , " שיש להניחו לפרופסורים שמלאכתם בכך , אבל "אין לו מקום בבית ספר עברי הרוצה לעשות את התנ"ך ליסוד החינוך הלאומי . " אין להסכים , פסק אחד העם , "שביקורת המקרא תמשול בהוראת המקרא בבתי הספר העבריים . " במאמרו העקרוני "משה" ( 1912 ) ניסה אחד העם להתגבר על הספק שהוטל במהימנות המסורת ההיסטורית המקראית בעזרת הבחנה בין אמת ארכיאולוגית לאמת היסטורית . לפי זה , מה שקובע ומה שחשוב אינו ההיסטוריה כפי שהיתה , אלא ההיסטוריה כפי שעוצבה על ידי העם , הופנמה בהכרתו ועיצבה את עולמו . כלומר , האופן שבו עיצב עם ישראל את עולם ערכיו הייחודי ואת תפיסת ההיסטוריה הייחודית שלו משקף את ייחודו של העם היוצר אותם – ושל העם הנוצר על ידיהם . חלק ממהפכת התנ"ך היה לימוד התנ"ך במערכת החינוך העברי כמקצוע ראשי , ולא בגישה דתית מחייבת . בגימנסיה "הרצליה" פרץ ויכוח סביב המורה לתנ"ך בן-ציון מוסינזון ( במרכז התמונה משנת 1910 עם חברי הנהלת הגימנסיה ) שהנהיג את הוראת התנ"ך לפי שיטת ביקורת המקרא בגרסת ולהאוזן
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|