|
|
Page:147
שהוא בשביל המאמין . בכל מקרה , הוא לא מצא במקרא "שום דבר המתנגד , לפי הכרתי , לשכל . לפיכך יכול אני בלב נכון לסמוך על הנאמנות ההיסטורית , שאנו מייחסים לכתבים האלה פה אחד . " גם בדורות שאחרי מנדלסון נתפסה , בדרך כלל , ביקורת המקרא , ובעיקר השערת המקורות , לכפירה מדעית המביאה ל"פריקת עול והתכחשות לעיקרי האמונה החשובים ביותר" ול'חילול השם . ' גם רוב בעלי ההשקפה הליברלית והרפורמיסטית נרתעו מפני היסטוריזציה של המקרא המגיעה עד התורה , והמעטים בין הרבנים בעלי ההשכלה האקדמית ( הרבינר דוקטורים ) בגרמניה , שהעזו לקבל במחצית הראשונה של המאה ה19– את מסקנות השערת המקורות , נזהרו , בדרך כלל , שלא לתת פומבי לדעתם מחשש שייפסלו לכהן ברבנות ( שדרשה את אישור השלטונות . ( הזהירות הזאת הושפעה מאקלים הריאקציה בגרמניה שאחרי המלחמות הנפוליוניות , אבל היא נמשכה , במידה רבה , גם באקלים הליברלי בגרמניה , שהחל בסוף שנות ה50– של המאה ה , 19– בעיקר בגלל העכבות הפנימיות שהיו לא לקבל את המקור האלוהי של התורה . התקבלות השערת המקורות כפרדיגמה שלטת , שהגיעה , כאמור , גם לידיעת הציבור היהודי המשכיל והמשכיל–למחצה , במערב אירופה ובמזרחה משנות ה80– של המאה ה19– ואילך , הגבירה את הצורך להיענות לאתגר . מאז ואילך החלו רבנים בעלי השכלה אקדמית ומלומדים לכתוב מאמרים , מחקרים וספרי מבוא למקרא , שהתמודדו עם השערת המקורות . רובם נשארו נאמנים לעקרון ההתגלות , אך לא לעיקרון של אחדות התורה ולעיקרון של כתיבתה ביד משה , וכך החלו את תהליך החילון של המקרא . היו בהם : ההיסטוריון איזק ( יצחק מרדכי ) יוסט , שקיבל את ההיסטורי 3 ת של מעמד הר סיני וקדמות המונותיאיזם , אבל ראה בתנ"ך אוסף של תעודות , שעריכתן נמשכה כחמש מאות שנים , ויש בהן "סתירות משונות ובולטות ; " יום–טוב ליפמן צונץ , מאבות חוכמת ישראל , שהאמין בקדמות התורה , אבל סבר שהספרים המרכיבים אותה קובצו דורות מעטים אחרי זמנו של נחמיה ליצירה בעלת אופי אחדותי " ) קול אחד ויחיד בוקע ועולה ממשה עד מלאכי ;( " אבי תנועת הרפורמה , הרב אברהם גייגר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( טען אמנם נגד "תלי התלים" של " התיאוריות המוזרות" על אודות התהוות התורה , אבל הכפיף אותה לביקורת היסטורית , קרא להבין את החשיבות של 'מדע מקרא יהודי , ' וסבר שסיפורי החומש שייכים לעולם האגדה ואדם רציונלי לא יכול להאמין בהם . גייגר כתב כי התעמקות ביקורתית בטקסט המקראי תאפשר להבין את שלבי התפתחותו של המונותיאיזם האתי . את ההתגלות הוא זיהה עם דת התבונה הטבעית , שהיא מורשת היהדות לעולם . ההיסטוריזציה אפשרה לגייגר להפריד בין גרעין לקליפה ביהדות בכלל , ובחוקה המקראית בפרט ; הרב הליברלי וחוקר המקרא בנו יעקב סבר כי התורה נכתבה על פי מסורות קודמות , אבל מוטבע בה חותמה של רוח אחת – רוחו של משה . חמשת חומשי תורה קדושים ומקודשים לא בזכות מחברם , אלא בשל תוכנם . העניין העיקרי של תנועת הרפורמה בגרמניה ובארצות הברית היה להפריד בין החוק ( התורה ) ובין הרוח , כלומר , המוסר ( המוסר הנבואי , ( וזאת כדי לבסס את טענתה שהיהדות המקורית היא דת הנושאת אידיאלים מוסריים ויש לה שליחות אוניברסלית . תנועת הרפורמה קיבלה את העיקרון שהמקרא יכול להיות נושא למחקר מדעי חופשי ואת ההיסטוריזציה שלו , כדי להצדיק את ההיסטוריזציה של הדת וההלכה . אבל , עם זה , היא סברה שלהשערת המקורות יש , בהקשר הגרמני בעיקר , מניעים תיאולוגיים ואידיאולוגיים המכוונים לפגוע באידיאלים של היהדות ובמסר הרוחני של המקרא . המודרניזציה של הניאו–אורתודוקסיה בגרמניה באה לידי ביטוי בהגנה על המקרא על ידי שימוש בתבונה , כלומר , בכלים המובהקים של ביקורת המקרא ה'דסטרוקטיבית , ' מתוך אמונה שאפשר לבסס באופן מדעי את האמונה בקדושת החומש , באחדותו ובקדמותו . היו משכילים רדיקליים , בפריפריה הגרמנית במרכז אירופה שפעלו מחוץ לתחומה של הריאקציה הפרוטסטנטית השמרנית , אשר קיבלו כבר במחצית הראשונה של המאה ה19– את עיקרי ביקורת המקרא הגבוהה – ונתקלו בתגובה עוינת מאוד . בולט בהם המשכיל איש ברודי ( גליציה ) יהושע ( אוסיאס ) השל שור . בעיתונו החלוץ כתב שור שיש צורך דחוף בביקורת מקרא יהודית כדי להתגבר על "הדעות המשובשות" של ביקורת המקרא הנוצרית . שור סבר כי התורה נאספה ונסדרה לאחר ספרי הנביאים , כי בספר בראשית משוקעים מוטיבים מיתולוגיים השייכים למסורת מיתולוגית שמית משותפת קדומה , הוא הטיל ספק בקדמות התורה ובדבר כתיבתה על ידי משה , אבל גם הוא סבר כי לא זמן הכתיבה חשוב , אלא התוכן : " באמת האותיות והדברים הם כפגרים ורק הרוח , רוח אלוהים מרחפת על פני כתבי הקודש . " סיבה נוספת להתנגדות לביקורת המקרא הרדיקלית היתה שהיא נתפסה כחלק מהמגמות האנטי–יהודיות בחברה הגרמנית – אם לא בשל כוונותיה , הרי בשל מסקנותיה . השערת המקורות תוארה בספרות בת הזמן שיטה "הקורעת את ספרי החומש לגזרים ולחתיכות , " הופכת את תולדות הספרות המקראית לכאוס ממש ומסכנת את היהדות ; "שנאה לישראל בטלית מדעית ; " ביקורת "עוקרת , שנולדה מרוח משטמה וקנאה , " "פטפטנות אפיקורסית וניהיליסטית , " וכן דעה " ונדליסטית שהשתלטה על מקדש היהדות" שכל כוונתה "להרוס את קדושת כתבי הקודש ואת סמכותם . "
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|