|
|
Page:146
יחד עם הביקורת הגבוהה , והוויכוח בשאלה האם כל מקור ערך את החיבור שלפניו , או שחיבור המקורות נעשה בידי עורך מאוחר , הופיעו היפותזות נוספות , ואלה שתיים מהן : א . שיטת חקר הצורות , או הסוגות הספרותיות , הנקשרת בעיקר לשמו של החוקר הגרמני הרמן גונקל , והעוסקת בחשיפת התכונות הטיפוסיות של המרקם הספרותי ושל מקומן במציאות החברתית–התרבותית ; ב . שיטת תולדות המסורות , הסבורה שהתנ"ך חובר על פי מסורות שבעל פה ( אך גם על פי מסורות מאוחרות יותר בכתב , ( שהיו היסוד לטקסט המגובש . המשותף להן , ועוד לשיטות אחרות , שיקצר המצע מלפרט אותן , היה בתפיסה שהטקסט המקראי נוצר בתהליך של התהוות והתגבשות במהלך הדורות , והוא יצירה אנושית המשקפת דעות שונות , דפוסים שונים של חוק ופולחן , וסוגות ספרותיות שונות , שהיו להן פונקציות שונות . לפי חלק מהפרדיגמות החלופיות ספרי המקרא נוצרו בתהליך מורכב של צירוף של יחידות ספרותיות . בכל מקרה , כל טענה שספרי החומש מורכבים מהרבה מסורות ויחידות ספרותיות היא ממילא טענה נגד המקור האלוהי שלו , או כתיבתו בידי אדם אחד . יהודים ואתגר ביקורת המקרא ביקורת המקרא המודרנית הופיעה בסמוך לתחילתה של מהפכת התנ"ך בחברה היהודית המודרנית , והיא התקבלה , בדרך כלל , בהתנגדות , גם בקרב מי שקיבלו באופן עקרוני את ההשקפה שהתנ"ך הוא יצירה אנושית , הפתוחה לפרשנות של כל אדם , ושהוא תוצר של נסיבות היסטוריות ספציפיות . עדות אחת לזעזוע הנפשי שעבר גם על משכילים רדיקלים מהיכרות עם השערת המקורות היא עדותו של משה ליב ליליינבלום באוטוביוגרפיה שלו חטאת נעורים . ( 1872-1871 ) אחרי שלמד לדעת "שהתורה בתחילתה היתה מגילות–מגילות , ולא נתפרסמה כלל בין העם , שלפיכך אי–אפשר לנו לדעת את צורתה הראשונה , שהיתה לה קודם שכתבוה הכוהנים מחדש בימי–יאשיהו , " ושספרי החומש כוללים גם סיפורי אגדות , ולכן : " כן הוא , נכונה ההשערה ההיא . ומה . " ... ? בעקבות הגילוי המרעיש הזה : "האלוהים , הרועה אותי מעודי , היה לי כאלוהי שפינוזה ... מצאתי עצמי בודד ונעזב בעולם–החיים ... עשיתי הצעד האחרון בעיון ויפג לבי , ויתרוקן מוחי , ונפשי נבהלה מאוד " ... ! חוויה כזאת עברה על הרבה משכילים . חשוב אפוא לברר למה היו רבים שקיבלו את חילון הטקסט המקראי ואת הטענה שהוא תוצר של התפתחות היסטורית , אבל דחו את הפרדיגמה של השערת המקורות , או שהציעו לה פרדיגמה חלופית , שקיבלה בעצם את הנחת היסוד שלה . מדוע נתפסה דווקא השערת המקורות כפוגעת במעמד ובערך של התנ"ך כספר מכונן וכנכס תרבותי ולאומי ראשון במעלה ? אמנם יהודים החלו לעסוק במדע המקרא רק בשנים מאוחרות , לא מעט בשל הדימוי שלו כמדע נוצרי , אך גם בשל הטענות הכופרות שלו המכוונות נגד כתבי הקודש . אמנם כבר מתחילת המאה ה19– התנהל שיח גלוי וסמוי בין הוגי דעות ולמדנים יהודיים לבין פילוסופיית הדת והתובנות שלה בכל הנוגע להתפתחות הדת היהודית ולמהות היהדות . ואולם בדרך כלל עסק השיח הזה ביהדות של תקופת הבית השני , בשל הרתיעה לעסוק בדת המקרא . במהלך המאה התברר שלביקורת המקרא המודרנית , שתוארה "בניין מפואר ומהודר , " יש השפעה רבה גם על ציבור יהודי משכיל , ומשכיל למחצה – והיא מעודדת התפקרות , ולכן צריך להתמודד עם השיטה ועם מסקנותיה . האופי המודרני של ההתמודדות הזאת בא לידי ביטוי לא רק בקבלת עקרונות ביקורת המקרא המודרנית , אלא גם בניסיונות להפריך את השערת המקורות בכליה שלה ( בעיקר הפילולוגיה ההיסטורית והארכיאולוגיה ) ולהציע הסבר חלופי לדרך שבה חוברו חמשת חומשי תורה . הדרכים השונות שבהן נענו יהודים לאתגר של השערת המקורות – והפרדיגמות החלופיות שהציעו – היו בעת ובעונה אחת גם חלק מהאפולוגטיקה היהודית המודרנית , גם חלק מתהליכי המודרניזציה והחילון של התרבות היהודית בעת החדשה וגם חלק מהמחלוקת הפנים יהודית . התוצאה היתה זאת : בזמן שהניאו–אורתודוקסיה טענה שהרפורמה היא פרוטסטנטיות יהודית , כי ראתה במוסר – ולא בחוק – את המהות היהודית , הרפורמה האשימה את הניאו–אורתודוקסיה שהיא עברה תהליך של פרוטסטנטיזציה , משום שהיא רואה במקרא כולו , ולא רק בתורה , "דברי אלהים חיים . " גם התנועה הלאומית הואשמה בפרוטסטנטיזציה של היהדות בכך שהפכה את התנ"ך לספר המכונן שלה 3 ויתרה על תורה ומצוות . ואולם ההבדל המכריע בינה ובין הנצרות היה שהיא תפסה את התנ"ך כספר לאומי המשמש יסוד לתחייה טריטוריאלית , לאומית ומדינית של עם ישראל בארצו . התגובה היהודית על דחיית האמונה בהתגלות , ועל התפיסה שלא משה כתב את החומש וכי הוא מורכב ממקורות שונים , ובני זמנים שונים – שתי טענות שאינן זהות מעיקרן – התחילה כבר בשלהי המאה ה . 18– משה מנדלסון התנגד להיסטוריזציה של התורה ולביקורת ההיסטורית עליה כפי שנעשו במסגרת ביקורת המקרא של זמנו והגדיר אותה " חוצפה . " מנדלסון היה מוכן להכיר רק בכך שיש היסטוריה בתורה , אבל לא שיש לתורה היסטוריה . דעתו היתה שהתורה נמסרה ככתבה וכלשונה למשה , והוא אשר העלה אותה נאמנה על הכתב . כמו כן הוא סבר שלראיות היסטוריות אין כל ערך
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|