|
|
Page:144
לחקור את המקרא ולהבינו באמצעות המדעים הרלוונטיים השונים – בלשנות , אטימולוגיה , היסטוריה , ארכיאולוגיה , חקר הצורות הספרותית ועוד – מתוך חופש מוחלט וללא משוא פנים . ההשקפה הזאת דחתה את עיקר האמונה שהתורה כולה ניתנה בהתגלות ונכתבה ביד משה . סימון סבר שאפשר להכיר במקרא כמסמך המגלם התגלות אלוהית , אבל ההתגלות הזאת מסופרת בו על ידי בני אדם ; לפיכך , הבנת הטקסט ופרשנותו כפופות למחקר לפי מתודות מדעיות . לדעתו , חמשת חומשי תורה , ובעיקר ספר בראשית , נכתבו בידי שני סופרים שונים , ואילו הספרים יהושע ומלכים נכתבו על פי רשימות של סופרים בזמן מאוחר , אבל הם נכתבו ב"רוח הקודש . " תפקיד מכונן בתהליך חילונו של המקרא היה גם לעמנואל קאנט , שזיהה בחיבורו הדת בגבולות התבונה לבדה את דת התבונה עם התודעה המוסרית בלבד , שאותה הגדיר "אלוהית" וסילק ממנה כל דוגמה עיונית . לפי קאנט , כל דת וכל אמונה הם מעשי ידי אדם , העוברים התפתחות היסטורית . לכן , לשיטתו , ציוויי התורה שבכתב הם תלויי זמן ומקום ואינם תקפים לנצח . במקרא ראה קאנט יצירה אנושית , שהציבור מאמין באלוהיותה . לכן דרש קאנט להשתמש בכתוב כבסיס לפירוש מוסרי ואלגורי לשם החינוך המוסרי של האנושות . ההשקפה הזאת השפיעה על הפרוטסטנטיות הליברלית , ודרכה – על תנועת הרפורמה היהודית בגרמניה . היו רבנים רפורמיים רדיקליים שטענו כי דבר האלוהים נמצא רק בתנ"ך ומה שאינו בתנ"ך אינו דבר אלוהים . המקרא קדוש לא משום שהוא פרי השראה ( אלוהית , ( אלא משום שהוא נותן השראה . אלה העמידו את אלוהיות המקרא על הרוח המוסרית הגלומה בו . לכן לא ייחסה תנועת הרפורמה חשיבות לשאלת זהותו של המחבר ויכלה לחיות בשלום עם ביקורת מדעית – גם רדיקלית – של הטקסט המקראי ושל מהימנותו כתעודה היסטורית . תפיסת היהדות לא כדת חוק , שנבעה מן הביקורת המשכילית הרדיקלית והרפורמית על 'האות המתה' של החוק , ולעומת זאת , הצגת המונותיאיזם האתי הנבואי כמגלם את מהות היהדות – זו היתה מהפכה–רבתי בתפיסת העולם היהודית . סימון , שפינוזה ואחרים לא הציעו רקונסטרוקציה של הטקסט המקראי . את זה עשה מדע המקרא המודרני המכונה ביקורת המקרא , שכן , עיסוקו בתולדות הטקסט המקראי . מראשיתה היו לביקורת המקרא הזאת שני ענפים : א . ביקורת הטקסט , המחולקת לביקורת הנוסח ( ביקורת נמוכה , ( העוסקת בגלגולים השונים של הטקסט המקראי ובתיקונו , ולביקורת ספרותית ( ביקורת גבוהה , ( העוסקת במבנה הטקסט , זמן חיבורו ועריכתו , המקורות ששימשו את המחברים / העורכים , הרקע ההיסטורי–התרבותי של היצירה ועוד . לפי תפיסתה של הביקורת הגבוהה , התנ"ך – וחמשת חומשי תורה בתוכו – הוא יצירה שהיא פרי "קומפוזיציה" ויש לקרוא את התנ"ך מנקודת מוצא היסטוריסטית והתפתחותית ; לא כיצירה אחדותית , אלא כיחידות ספרותיות וכאסופת ספרים , בני זמנים שונים , שתוכנם תלוי בנסיבות הזמן שבו נוצרו , ולכן הם משקפים את ההתפתחויות והתמורות שהתרחשו בהשקפת העולם , באמונה , בפולחן ובחוק של עם ישראל בתקופת המקרא . במילים אחרות , לביקורת הגבוהה היו השלכות מרחיקות לכת על ההיסטוריזציה של הדת – החוק , האמונה והפולחן – משום שהיא טענה לחשוף הן התפתחות ברצף הזמן והן ריבוי של דעות באותו זמן עצמו . מטרת הביקורת הגבוהה היתה לנסות לשחזר את שלבי ההתפתחות של הספרות המקראית מתוך שימוש בניתוח פילולוגי–היסטורי של הטקסט ( הדוקומנטים , ( כדי לחשוף את המקורות , השכבות והרבדים השונים שלו ולנסות לתאר את שלבי הכתיבה והעריכה שלו על ידי חוגים שונים ולפי השקפות שונות . בקצרה , הביקורת הגבוהה דנה בשאלה : איך נהיה [ התהווה ] התנ"ך , ולא איך זכה למעמדו במשך הדורות . דף הפתיחה ל"מאמר תיאולוגי-מדיני" של ברוך שפינוזה . לשיטתו , אין לתורה מקור אלוהי והיא פרי גורמים שכולם טבעיים , מן העולם הזה . חוקי התורה הם חוקי האדם וחוקי האלוהים הם רק חוקי הטבע
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|