sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:143

אומרים מי שעוסק בגמרא אינו צריך לעסוק במקרא . " [ ... ] תרגום המקרא לגרמנית ( באותיות עבריות ) והביאור של משה מנדלסון ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית ) וחמישהעשר משכילים מתלמידיו ( שנדפס לראשונה ב , 1783– והופיע מאז בהרבה מהדורות , ( תרם גם לאקולטורציה של יהודי גרמניה וגם לתחיית התנ"ך בחברה היהודית במזרח אירופה . להביאור היה אמנם אופי שמרני , אבל הוא התרכז ב HD ט , והדגיש את ההיבטים המוסריים והאסתטיים של התנ"ך . מכאן ואילך נכנס התנ"ך בשערי בתי הספר המודרניים כמקצוע לימוד מרכזי , וחדר אל הספרות היפה ואל האמנות . ואולם האופי המודרני של ה'קריאה' החדשה בתנ"ך לא נבע מדחיית העיקר של 'תורה מ H מים , ' שניתנה ביד משה ( משכיל רדיקלי כיצחק בר לוינזון [ ריב"ל ] כתב שהתנ"ך נכתב על ידי "הסופרים האלהיים מחזקי דת משה , ( " אלא מכך שסיפוריו , גיבוריו וערכיו קיבלו בספרות ההשכלה ובספרות התחייה העברית משמעות חדשה , שלא ברוח ערכי המסורת . מתקופת ההשכלה ואילך נתפס התנ"ך כנכס התרבותי הראשון במעלה של העם היהודי וכשער להשכלה . הספר הקדום ביותר בספרות היהודית נתפס אפוא כרכיב חיוני ומרכזי בפרויקט המודרניות של היהודים . הפנייה הזאת אל התנ"ך היתה , בין היתר , תוצאה של הביקורת על התלמוד . המשכילים החלו את ביקורתם בהתנגדות לדרך הלימוד של התלמוד בישיבות , אבל כעבור זמן ראו בו מסמך היסטורי , שנכתב בידי בני אדם בנסיבות היסטוריות מסוימות , ואינו פרי של התגלות , ולכן אין לו מעמד נורמטיבי מחייב , ואילו את התנ"ך התחילו אחדים מהם לתפוס לא רק כהשלמה לתלמוד , אלא כחלופה לו ולספרות הרבנית . הוא תואר כמגלם היהדות המקורית וכיצירה המקורית הקלאסית של עם ישראל , והיהודי התנ"כי המדומיין תואר כחלופתו של היהודי התלמודי הגלותי , וכניגודו הגמור . המשכילים , אנשי " חוכמת ישראל" וחלק מהציבור היהודי בגרמניה , ראו בתנ"ך מצע רוחני–תרבותי של מונותיאיזם אתי המשותף לפרוטסטנטיזם הגרמני הליברלי ולליברליזם היהודי , ובסיס להשתלבות היהודים בחברה הנוצרית הליברלית . משה הס ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית ) טען כי יש כאן "חיקוי של רפורמטורים נוצרים של תקופה קודמת , " וכי בניסיונה "לקבוע את התנ"ך , בניגוד לתלמוד , כנורמה חיובית בשביל היהדות המחודשת [ היא ] עשתה את עצמה ללעג ולקלס על ידי אנכרוניזם זה , שאינו אלא פלגיאט של שאיפות רוח נכריות . " ואכן , הפנייה של המשכילים לתנ"ך נעשתה בהשפעת מעמד התנ"ך בחברה הפרוטסטנטית , בגרמניה ( וגם באנגליה , ( שטענה שיש לקרוא את המקרא לאורו שלו , ולא דרך הפרשנות . דומה כי השוליות של התנ"ך בחברה היהודית המסורתית הקלה מאוד על הזרמים החדשים להפוך אותו לספר היחיד היכול לשמש להם חוליה מקשרת אל העבר ההיסטורי ואל נכסי הרוח שלו , והיוצר רצף והמשכיות בתרבות היהודית בתקופה של זעזועים ותמורות . וכך , אף שהפנייה המשכילית אל התנ"ך התרחשה בשל השפעה מבחוץ , היא נתנה ביטוי לצרכים פנימיים . תנועת התחייה הלאומית–התרבותית של היהודים במזרח אירופה ראתה בשיבה אל התנ"ך תנאי הכרחי למודרניזציה המשולבת בתחייה תרבותית , והציונות מצאה בו הצדקה היסטורית לרעיון שיבת ציון המודרנית ומודל לחיים יהודיים–לאומיים מלאים . לה היה התנ"ך סיפור תולדות עם ישראל בארצו , ומקור למודל אידיאלי אוטופי של קיום יהודי בעתיד . ההיסטוריה של תקופת המקרא נתפסה כמבססת זיקה לארץ–ישראל וכמציבה מופת לחיים מדיניים 'נורמליים' בה . ספרי היסטוריה וספרי לימוד אחרים – וגם סיפורים ורומנים היסטוריים מן התקופה ההיא – ראו בתנ"ך היסטוריה לאומית , מקור להחייאת העברית וחלק מרכזי של מדע ארץ–ישראל ושל שיעורי מולדת . היהודי הלאומי בארץ–ישראל נהפך ל'יהודי תנ"כי' – דבר שבא לידי ביטוי סימבולי , בין היתר , בתפוצה הגדולה של שמות פרטיים מקראיים , אך גם בכך ששפת התנ"ך – מטבעות לשון ודימויים – תפסה מקום מרכזי בשפה העברית החדשה . הנוף הארצישראלי נהפך לנוף תנ"כי באמצעות מתן שמות מקראיים למקומות ולאתרים , והתרבות העברית נהפכה לתרבות מקראית , בין היתר על ידי המגמה לתת לחגים מסורתיים צביון מקראי . ביקורת המקרא והשערת המקורות הנחת היסוד של ביקורת המקרא היא שהתנ"ך ( ובכללו חמשת חומשי תורה ) הוא טקסט שיש לו היסטוריה , טקסט ארצי ( ולא אלוהי . ( וחשוב לזכור שהתנגדות לפרדיגמה מחקרית ספציפית כלשהי , המציעה שחזור מסוים של התהוות הטקסט המקראי , אין פירושה בהכרח התנגדות להנחת היסוד הזאת ולעקרונות של ביקורת המקרא המודרנית . עיקר עניינו של מחקר המקרא , או מדע המקרא , כהתפתחותו מהמאה ה17– ואילך , היה תחילה חמשת חומשי תורה , והוא הושפע מגורמים שונים . תפקיד חלוצי בתהליך החילון של המקרא היה למאמר תיאולוגי–מדיני ( 1670 ) של בנדיקט ( ברוך ) שפינוזה ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( ולספר משנת ( Testament Histoire Critique du Vieux ) 1678 של הכומר הקתולי הצרפתי רישאר סימון . שפינוזה חילן לגמרי את התורה על ידי שדחה לחלוטין את העיקרון של סמכות ההתגלות ושל סמכות המסורת הפרשנית כאחד . לשיטתו , אין לתורה מקור אלוהי , או השראה על טבעית , והיא פרי גורמים שכולם טבעיים ומן העולם הזה . הספרות המקראית דומה לכל יצירה ספרותית והיסטוריוגרפית אחרת , ואינה יצירה sui generis ( יחידה במינה , ( ולכן רשאי האדם

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help