|
|
Page:140
ה"הגנה , " את הגירוש לבלתי נמנע משדרשה מהפלסטינים להפסיק את הלחימה ולהיכנע , תביעות שלפפה נראו מן הסתם לא הגיוניות . ההנהגה הערבית נגררה למלחמת , 1948 לטענתו של פפה , בשל חשדות הדדיים ומחמת לחצה של דעת הקהל , ולא בגלל רצון כלשהו להשמיד את המדינה היהודית החדשה . יש יסוד של אמת בטענתו , אבל פפה ניסח אותה ניסוח פשטני , מכיוון שהתייחסותו לדעת הקהל הערבית היתה עקיפה בלבד , לא ישירה , ולא עלה בידו לעמוד על המשמעות , גם בנוגע לעתידו וגם בנוגע לעברו , של הסכסוך הישראלי–ערבי , של העוינות העממית הלא מתפשרת כלפי ישראל שהמנהיגים הערביים היו מסכנים את עצמם לו התעלמו ממנה . יותר מעשור רווחו באוניברסיטאות ובעיתונות הישראלית ויכוחים סוערים בין ההיסטוריונים ה"חדשים" ובין ה"ישנים . " ברור היה שקיים קשר , בכל אחד מן הצדדים שביניהם נטוש הוויכוח , בין השקפותיו על ההיסטוריה לבין עמדותיו הפוליטיות העכשוויות ; אלה שהציגו תמונה לא מחמיאה על הפעולות הישראליות ב1948– נטו להיות ביקורתיים כלפי מדיניותה של ממשלת ישראל בזמנה של האינתיפאדה הראשונה . ( 1993-1987 ) אלה שיצאו להגנתם של דוד בן–גוריון ושל האליטה הציונית הסוציאליסטית שהקימה את מדינת ישראל , טענו שההיסטוריה החדשה היא תוצר של שמאלנים אכולי אשמה העוינים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית , וגישתם שונה אך במעט מהגישה האנטי–ציונית המושרשת בעולם הערבי ובין אוהדיו במערב . גם התפשטה דאגה שההיסטוריה החדשה תערער את ביטחונם של הישראלים בחלום הציוני ובכך תחליש את רצונם להמשיך במאבק המתמשך על קיומה של ישראל בסביבה שעוינותה קבועה ועומדת . במסגרת הביקורת העניינית שנמתחה על ההיסטוריונים הרוויזיוניסטים נטען כי ההיסטוריה ה"חדשה" – לפחות אותם חלקים בה שיש בהם אמינות מקצועית – אינה כה חדשה ואינה כה מהפכנית כטענת העוסקים בה . כך , למשל , רבים מהטיעונים של ההיסטוריונים החדשים העוסקים בקנוניה הישראלית–ירדנית במלחמת 1948 כבר הועלו בידי חוקרים קודמים להם . לעומת זאת ניתן לטעון כי יש הבדל יסודי בין הכרה באמיתות היסטוריות מביכות מתוך שמירתן בשולי התודעה בלבד , מצד אחד , לבין הצגתן בגלוי במרכז התמונה , מן הצד האחר . דעיכתה של המחלוקת בזמן האחרון גדל במידה ניכרת מספרם של ההיסטוריונים הדוגלים בגישה ביקורתית לחקר העבר הישראלי , אבל הסערה הרטורית שככה . המהפכה ההיסטורית החדשה נמשכת , אבל היא עברה מתקופתה היעקובינית אל התרמידור שלה , והתמתנה עם התבגרותה . עד מידה מסוימת , נכללים כעת טיעוניהם של הרוויזיוניסטים בקונסנזוס המקובל בזרם המרכזי ואפילו בתודעה ההיסטורית העממית . הטיעונים הקיצוניים יותר נעשו שוליים והם הועמדו בספק מחמת שפע העדויות , או שהלגיטימיות שלהם נשללה בשל ההטיה הפוליטית הגלויה של אחדים מן הדוגלים בהם . סיבה חשובה אחת לדעיכתה של המחלוקת נעוצה בכך שהאידיאולוגיה הציונית המסורתית מאבדת במהירות את אחיזתה בעולם האקדמי הישראלי בכללו . יותר משני דורות אחרי העצמאות כבר הוסרו הפיגומים האידיאולוגיים שתמכו במדינה בצעירותה , והמבנה הפוליטי נותר חשוף לעין ומסוגל להחזיק מעמד בלא תמיכה , אף שלעתים הוא נראה לא מושך . נוסף על כך , עם כישלונו של תהליך השלום של אוסלו וחידוש האינתיפאדה בשנת 2000 וככל שהשקפתם של הישראלים נעשית פרגמטית וצינית יותר ויותר , נוטים הישראלים להיעלב פחות מהאשמות שהתנהגותה של ישראל בזמן מלחמה היתה לאו דווקא מופתית . אבל אין ספק שדעת הקהל הישראלית עדיין מסוגלת להיות נסערת , כפי שנעשתה כשגילה ההיסטוריון מוטי גולני כי במלחמת סיני של שנת 1956 רצחו הישראלים שבויי מלחמה מצריים במעבר המיתלה , אבל זה היה היוצא מן הכלל ולא הכלל . יתר על כן , עם חלוף הזמן איבדה מלחמת 1948 את מרכזיותה בקרב ההיסטוריונים המדיניים והצבאיים , ופתיחתם של ארכיונים מן העשור שלאחר מכן אפשרה לתשומת הלב להיפנות למשברים מזמנים מאוחרים יותר . ובעוד שמלחמת 1948 עומדת בלבו של המיתוס המכונן הישראלי , והטלת דופי בהתנהגות הישראלית באותה מלחמה חותרת תחת הלגיטימיות של המדינה , הסכסוכים שבאו לאחר מכן מעוררים פחות בעיות אידיאולוגיות והתגובה על הביקורת המוטחת בנוגע לדרך שבה נוהלו הסכסוכים האלה היא לעתים קרובות עצורה . משבר סואץ , למשל , יכול בקלות להיות מובן מבחינה אינטלקטואלית ורגשית מתוך המסגרת הגיאופוליטית הבינלאומית האזורית : מתיחות שלא באה על פתרונה בין ישראל למצרים בנוגע לשאלת הפליטים הפלסטיניים , אי הבנות בנוגע לכוונותיו של נאצר כלפי ישראל , ומיזוגם של אינטרסים ישראליים עם אלה של הכוחות הקולוניאליים המתפוגגים , אנגליה וצרפת . ישנם גם גורמים פנימיים חשובים הפועלים בתוך התרבות האקדמית הישראלית ומביאים להתמתנותה של נעימת הדיבור . ראשית , חרף כל שאונם , נטו ההיסטוריונים החדשים לטפל בארכיונים שהגישה אליהם נפתחה באותן גישות מתודולוגיות מסורתיות שנקטו הדורות הקודמים , ואף כי ממצאיהם היו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|