sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:131

המודרניזציה של החברה והתרבות היהודיות . 'ההיסטוריה' נהפכה גם ליסוד מכונן של תמונת העבר ושל הזהות הלאומית של עמים רבים . ההתחזקות של הממד האתנוצנטרי על חשבון הממד התיאוצנטרי בתודעה היהודית המודרנית הפכה את ההיסטוריה ה'ארצית' של העם לחשובה לא פחות – אם לא יותר – מן ההיסטוריה של הדת והאמונה . הלאומיות היהודית לא היתה היחידה שהסתייעה במחקר הארכיאולוגי כדי להבנות תמונת עבר וזיכרון היסטורי ולעצב מחדש את תמונת המרחב והנוף . אין כמעט עם בתקופה המודרנית שלא נעזר בה כדי לבנות מסורת של רציפות , זיקה אל עבר , אתרים של זיכרון וכדומה . הארכיאולוגיה המקראית זיהתה אתרים הנזכרים במקרא , קבעה אתרים לעלייה לרגל לאומית – מסעות וטיולים ( אף כי רוב האתרים האלה היו מתקופות הבית השני , ( וסיפקה לתרבות אוצר של סמלים וייצוגים ויזואליים . תמונת העבר שהארכיאולוגיה עזרה לגבש ולתת לה קונקרטיזציה הוסיפה עומק היסטורי לחברת המהגרים ויצרה תודעה של רציפות והמשכיות בין העתיק לחדש . היא גם חיזקה את הטענה של הציונות בדבר הזכות ההיסטורית של עם ישראל על ארץ–ישראל – זכות המעוגנת לא בהבטחה אלוהית אלא במציאות היסטורית . העניין של הציבור היהודי בארץ–ישראל בארכיאולוגיה המקראית ( ובארכיאולוגיה של ימי הבית השני ) החל בשנות ה20– של המאה ה20– והגיע לשיאו בשנות ה , 50– והיא נתפסה כ'תחביב לאומי' מאורגן וממוסד בידי רשויות המדינה . בעוד שהמחקר הפרוטסטנטי עד אמצע המאה ה20– ראה בארכיאולוגיה בעיקר כלי עזר שנועד לאמת את המקרא ככתבי קודש , הציבור היהודי הלאומי בארץ–ישראל ראה במקרא היסטוריה לאומית , ולכן ייחס ערך רב למהימנות עדותו בנוגע לתקופת המקרא , התקופה המכוננת של עם ישראל בארצו : מדובר לא ב"הגנה" על הדת , אלא בהגנה על ההיסטוריה . בתגובה לפופולריות של הארכיאולוגיה עלתה הטענה , הלא מוצדקת , כי ההתלהבות הציבורית מהארכיאולוגיה אינה אלא " פולחן של חפצים ואתרים" שבא במקום האמונה והערכים . העניין הציבורי שקע מעט בשנות ה , 60– וחזר והתעצם לאחר מלחמת ששת הימים . הוויכוח על הערך ההיסטורי של המקרא הוויכוח בשאלת הערך ההיסטורי של המסורות ההיסטוריות במקרא ( ולא רק בספרים ההיסטוריים – יהושע ומלכים ב ) מתנהל בקהילת החוקרים זה יותר ממאה שנים . יש הטוענים שיש לדחות את מהימנותן ולכן צריך להפריד הפרדה מוחלטת בין המחקר הארכיאולוגי–ההיסטורי לבין מחקר המקרא ; אחרים גורסים כי אפשר לדלות מהמקרא מידע היסטורי אותנטי ומהימן . ויש הגורסים כי המקרא הוא מסמך היסטורי מהימן אשר הארכיאולוגיה מאמתת אותו בכל דבר ועניין . בכך אין המקרה של המקרא שונה מכל דיון בדבר האפשרות להפיק מתעודות תיאור מהימן ומוסכם . ספרות המחקר ( והפסאודו מחקר ) עוסקת הרבה בבחינת ההתאמה , או האי התאמה , בין המקרא ובין העדויות הארכיאולוגיות מהמזרח הקרוב הקדום ומארץ–ישראל . אחרי מלחמת ששת הימים ( 1967 ) החלו גם חוגים בציונות הדתית לייחס ערך רב להגנה על אמיתות הסיפור ההיסטורי המקראי . הנחת היסוד שלהם היא שקיימת התאמה מוחלטת בין העדות המקראית ובין העדות הארכיאולוגית . בכך העדיף הזרם הזה את דברי ההיסטוריון הדתי זאב יעבץ משנת , 1894 כי הארכיאולוגיה עוררה "ישני אדמת עפר" מתרדמה של שלושת אלפים שנה והם מעידים על קדמות ישראל ותורתו , על פני דבריו , בהקשר אחר , כי כפירה היא לבקש לאמת את המקרא – שהוא דברי אלוהים חיים – בעזרת הכתוב על שברי לוחות של עמים עובדי אלילים . בעיני היהודי המאמין , ערכו של הסיפור ההיסטורי המקראי הוא במשמעות התיאולוגית שלו , והמשקל הרב שנותן הזרם הזה בציונות הדתית לממד ההיסטורי של המקרא ולאימותו מבטא הפנמה של השפעה חילונית ותגובה עליה . עקב כך נוצר , בהשקפה הזאת , מתח פנימי בין הטענה שלב האמונה המקראית הוא האמית 3 ת ההיסטורית של כל מושאי תיאורו של המקרא וכי העדויות החוץ–מקראיות מאמתות את כל הכתוב במקרא , ובין הידיעה שהמקרא מספר על מאורעות ואירועים רבים שאין להם – ולא יכולות להיות להם – עדויות חוץ–מקראיות . יחד עם כך , הערך הגדול שההשקפה הזאת מייחסת למהימנות הסיפור ההיסטורי המקראי כולו הביא לכך שהיא מייחסת להוכחת המהימנות של יציאת מצרים , לדוגמה , ערך דומה לזה של מאורעות שונים בתולדות ממלכות ישראל ויהודה . הוויכוח על תולדות ממלכות ישראל ויהודה המחלוקת בדבר מידת המהימנות ההיסטורית של המקרא לא היתה חדשה לציבור הישראלי . בשנת , 1960 לדוגמה , עוררו דבריו של דוד בן–גוריון , כי ביוצאי מצרים היו רק כמה משפחות מיוחסות , סערה וכמעט משבר קואליציוני . ואולם בן–גוריון קיבל בעיקרו של דבר את מהימנות הסיפור המקראי : "אני מקבל כעובדות בלתי מפוקפקות את יציאת מצרים והופעת משה במעמד הר סיני . " הוא אף סבר שהתנ"ך אינו תלוי בארכיאולוגיה אלא הוא "זורח באור עצמו . " ואולם בסוף שנות ה90– הגיע מכלול הטענות הרדיקליות לידיעת הציבור המשכיל בישראל בתיווכו של מאמר פרובוקטיבי שפרסם ב10–

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help