|
|
Page:120
את היריעה אל מעבר לנושאים שנחשבו לגיטימיים עד אז , ואל מעבר למקורות המוסכמים על הכול , מורים על התחלה חשובה כבר בשלב מוקדם זה . אין ספק , שללא ההשפעה שבאה מן ההיסטוריה המדעית החדשה , בעיקר בגרמניה , אין להבין את זרם "מדע היהדות" מאז שנות ה20– של המאה ה . 19– אך סימנים להתחלה חדשה , כפי שהיו בעולם האינטלקטואלי הגרמני לפני רנקה , היו גם בהקשר היהודי . ראשוני מדע היהדות , צונץ ויוסט למשל , פעלו לא רק בעקבות אלא בצד ראשוני ההיסטוריונים הלא יהודיים בגרמניה . הם ניזונו מאותן השפעות רוחניות – הרומנטיקה המוקדמת , וכן עיקרי הפילוסופיה של קאנט , הגל ושליירמאכר – ובאו בערך באותו הזמן לידי מסקנות דומות . ההיסטוריה היהודית הביקורתית , זו שהחלה להיכתב בשנות ה20– של המאה ה , 19– צמחה אפוא יחד עם ההיסטוריוגרפיה החדשה הכללית , ולא אחריה . במובנים רבים היא היתה ענף מענפיו של אותו פרויקט . האומנם החליף הפרויקט המדעי הזה לחלוטין את תפיסת העבר הישנה על היבטיה המסורתיים והמיתיים ? גם כאן יש מקום למחשבה מחדש . נכון אמנם שההיסטוריונים החדשים באותם הימים ביקשו להחליף חצאי אמיתות ומה שהם ראו כאמונות תפלות בסיפור היסטורי מבוסס מדעית ואובייקטיבי . גם אין ספק שעבודת איסוף המקורות שעשו , מלבדם , גם מלומדים שהתרכזו בספרות ושירה , כמו צונץ ושטיינשניידר , היתה בעלת ערך מדעי מובהק . עם זאת גם עבודה היסטורית זו , ככל עבודה היסטורית , היתה תשובה לצורכי הזמן , תוצר של לחצים מסוימים ואידיאולוגיות שביקשו תשובה ללחצים אלה . במובן זה היתה גם ההיסטוריה החדשה כלי בגיבוש זהות יהודית , כפי שהיו המרכיבים של הכרת העבר היהודית קודם לכן . גם להיסטוריה המדעית החדשה היו מטרות חוץ–מדעיות , שהיו מודעות פחות או יותר לעוסקים בה , למרות המלל האובייקטיבי והמרוחק משהו שנהגו להתקשט בו . ההיסטוריון היהודי הראשון שהיו לו לפחות מקצת היומרות המדעיות של הדיסציפלינה החדשה היה איזק מרקוס יוסט . בשנים 1828-1820 פרסם יוסט בתשעה כרכים את תולדות הישראלים , מימי המכבים ועד ימינו אנו , "על פי המקורות , " כפי שציין במבוא . כבר מהגדרת התקופה בכותרת נרמזת השקפתו הכללית . תולדותיו של עם ישראל בארצו מעניינות את יוסט הרבה פחות מתולדותיה של הקהילה הדתית של יהודים החיים בעיקר מחוץ לארץ–ישראל , ללא מסגרות פוליטיות עצמאיות ותחת מרותם של שליטים זרים . את הצורך לסיים את הסקירה ההיסטורית ב"ימינו אנו" הכתיבה תחושת המהפך העמוק המתרחש "כאן ועכשיו , " בעיקר בפרוסיה , תחת שליטיה הנאורים–יחסית , בימי ראשית האמנסיפציה , וכמו כן הכניסה לחיי החברה הכללית וההתערות בעולם הלא יהודי . תהפוכות אלו הן–הן המניע לכתב ההגנה ההיסטורי , המנומק והמלומד שחיבר יוסט . בין דפיו הוא מבקש לשמר את תדמיתו של העם היהודי על כל הישגיו הרוחניים המפוארים – לא רק אלה המיוחסים לו על סמך כתבי הקודש העתיקים שלו , אלא גם אלה שהביא לעולם במהלך מאות שנות קיומו בגלות , בין העמים . לא קל היה ליוסט לנסח שיר הלל ליהדות שיתאים לצרכים הפוליטיים והחברתיים של זמנו . נוסף על ההקשר האינטלקטואלי והפוליטי הכללי שבו פעל , העיקו עליו המטרות הפנים–יהודיות שהציב לעצמו . כמו אחדים מן המשכילים בברלין לקראת סוף המאה ה18– וראשית המאה ה , 19– היה גם יוסט מן המתנגדים המושבעים של היהדות הרבנית . כבר לפי דעתם של לאצרוס בן–דוד ודוד פרידלנדר , מתלמידיו ה"פורשים" ומכל מקום הקיצוניים ביותר של משה מנדלסון , לא היתה יהדות זו – מסוגרת וריאקציונרית – אלא עיוות חולני ועלוב . צורכי ההשתלבות המלאה בחברה ובתרבות הגרמניות , ואולי גם השפעה מרוחקת של כתבי שפינוזה , עמדו ברקע ההתקפה של משכילים אלה על רבני תקופתם . גם יוסט תיעב את היהדות המסורתית מן הסוג הזה . האנטי–קלריקליות שלו לא אפשרה לו לסנגר על היצירה ההלכתית היהודית איזק מרקוס יוסט * , מן המתנגדים המושבעים של היהדות הרבנית , היה ההיסטוריון היהודי הראשון שהיו לו לפחות מקצת היומרות המדעיות של הדיסציפלינה החדשה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|