|
|
Page:108
גישתו הנוצרית , שנראתה להם עוינת את היהדות בכלל . אבל אין פירוש הדבר שאינטלקטואלים אלה דחו את עצם הרעיון שהתורה בנויה מטקסטים מזמנים שונים , ושצריך לגשת לכתבי הקודש בגישה היסטורית ומדעית . דוגמה לכך היא יחזקאל קויפמן , שוויכוחו עם ולהאוזן נשען על נימוקים פילולוגיים והיסטוריים מן הסוג שוולהאוזן עצמו נשען עליהם . קויפמן לא חלק על ביקורת המקרא במובן הרחב , כמתודה חילונית , אלא השתמש בה בעצמו . לא פחות מן המחקר הפילולוגי הפנימי , פנה חקר התנ " ך הישראלי לאמצעים מדעיים שמחוץ לטקסט . הארכיאולוגיה , בייחוד , נעשתה לאחת השלוחות המובהקות של ביקורת המקרא ושל חילון הזיכרון היהודי ( ובשנות המדינה הראשונות היתה גם מעין ספורט לאומי . ( מאז ראשית המאה ה20– ניסו ארכיאולוגים למצוא תימוכין בשטח לסיפורי המקרא ; ואולם בדור האחרון התחולל שינוי במגמה זו ( ר ' ערך המקרא באור הארכיאולוגיה ; על הפולמוס מסביב לנושאים אלה ר ' ערכים התנ " ך כהיסטוריה והפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא וציונות וארכיאולוגיה . ( ארכיאולוגים רבים הגיעו למסקנה שממצאי החפירות אינם מתיישבים עם סיפורי התנ " ך – לא רק עם מעשי האבות ויציאת מצרים , האפופים ערפל קדומים , אלא גם עם סיפור ההתנחלות בארץ כנען ובעיקר עם תיאורי הממלכה המאוחדת והמפוארת של דוד ושלמה , שהיתה אמורה להשאיר עקבות פיזיים בשטח , ואלה לא נמצאו למרות כל המאמצים ( דבר שאינו שולל , אך מפחית , את הסיכוי שיתגלו בהמשך . ( הכרוניקה המקראית זוכה לאמינות רבה יותר בקרב הארכיאולוגים למן תקופת הרפורמה הדתית–פוליטית של המלך יאשיהו , שבה נוצר ו " נתגלה " כביכול ספר דברים . אמנם , הספקות אינם מבטלים את משקלם של המיתוסים המכוננים שבמקרא מבחינת הזיכרון היהודי , ודימויי הזהות הנשקפים או נבנים מתוכו . אך דומה שהוויכוח , הנרגש לעתים , על הארכיאולוגיה והמקרא חושף חרדות סמויות בנפשם של כמה ישראלים , כאילו טעם קיומה של מדינת ישראל בטל אם מלכות דוד לא התקיימה כמו שכתוב בספר מלכים . מצד אחר מתגלה כאן שגם מי שזקוק לעוגן היסטורי–תנ " כי לקיומו בארץ–ישראל מקבל ביסודה את הגישה החילונית , המאפשרת לערער על פסוקים קדושים בכוח חפירות ארכיאולוגיות ( שאם לא כן לא היה מזדעזע ממסקנותיה . ( ואמנם , יהודים חילוניים רבים פיתחו תלות רגשית וזהותית בתנ"ך . עליית קרנו של התנ"ך ביטאה מרד נגד היהדות הרבנית , שפיחתה את משקלו והציבה את התלמוד מעליו . התנ"ך נעשה לספר הספרים של המודרניות היהודית , בייחוד של ההשכלה ושל המהפכה הציונית , ספר חי ומעורר , שצליליו הקדמוניים קמו לתחייה אחרי מאות שנים שבהן היו שקועים וחנוקים תחת הררים של מדרש ופלפול תלמודי וקבלי . יהודים מודרניים מכל הגוונים – משכילים , רפורמיים , לאומיים וציוניים – פנו אל התנ"ך כמשקל נגד לתלמוד היבש , המשפטי בעיקרו , ויחד עם זאת הרחוק מהחיים , שבו ראו מייצג מנטליות יהודית עייפה ונטולת חיות , ובסיס לממסד רבני מסוגר שעבר זמנו . ואילו התנ"ך , באידיאליזציה מסוימת , הופיע להם כסמל לחיוניות , לאותנטיות יהודית החוזרת למקורותיה . תנועת ההתחדשות של הלשון העברית שאבה מן התנ"ך מלוא חופניים ( ר' ערך מטבעות לשון מן המקרא בעברית החיה ) והספרות העברית הרומנטית , כמו ברומנים של אברהם מאפו , חזרה לנופי התנ"ך , לדמויותיו וללשונו הקדומה . גם מימוש התוכנית הציונית ( ר' ערך התנ"ך בהוויה הישראלית ) היה מל 3 וה בספר התנ"ך , שחרת את רישומו על התרבות , הגיאוגרפיה , הסמלים ומטבעות הלשון של היהודים בארץ–ישראל , על שמות אנשים ומקומות , וכן על הדימוי העצמי ומשאלות הלב של אותנטיות , שורשיות , עוצמה וילידיות ( אוטוכטוניות , ( שנקשרו במציאות החדשה בארץ–ישראל . הקצנה רבתי של תחושות אלה עומדת ביסוד הזרם ה"כנעני . " אשר ליסוד הארכיטיפי שבתנ"ך – גילום של מצבים ודרמות אנושיות אוניברסליות – הוא נתפס כבעל ערך מחנך לא אמצעי , שלא הושחת על ידי מדרשי סרק – וגם כבעל ערך אסתטי קמאי : המעשים , יחסי האנשים , התשוקות והיצרים נראים כגלומים בתנ"ך כמו באוצר מיתולוגי קדמון . לכן חיפשו בעיקר את המובנים והצלילים המקוריים של לשון הפשט – המקור הראשיתי שלא עוות עדיין . לכאורה היה כאן פרדוקס : טקסט יסודי של הדת המונותיאיסטית שימש מנוף למהפכה , שדחף חילוני מניע אותה . אמנם המנוף היה בתנ"ך כטקסט ספרותי של העולם הזה , ולא כהתגלות דתית–מיסטית . ובכל זאת , כיוון ששימושי הלשון וסמלי התרבות מגלמים דרכי חשיבה והתייחסות עמוקות יותר ששקעו לתוכן בדורות קודמים , נוצרה דיאלקטיקה אופיינית לתרבות החילונית החופשית בישראל . מצד אחד , מושגי יסוד של הלשון הישראלית היומיומית ספוגים באידיומטיקה תנ"כית ( וגם תלמודית ואגדית ) שחלקה דתי באופן מגולם או לא מודע ; ומן הצד האחר , הם משמשים לצרכיו של יומיום מחולן לכאורה לגמרי , ואפילו משרתים שיח השולל את הדת , אך שומר לעתים על הלכי הרוח שלה – הערצה , רוממות , ציוויים מוחלטים , ואפילו יחס מק 4 ש – תוך כדי העתקתם להקשר לא דתי . תהליך החילון של התרבות הישראלית , בעיקר בראשיתה , הוא מורכב ורב–שכבתי יותר מכפי שמשתמע מן הפולמוס הרגיל בנושא . ד . סטריאוטיפים נפוצים זיכרון מודרני הוא זיכרון ביקורתי . וביקורת הזיכרון כוללת ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|