|
|
Page:105
הלא רצונית , מה שמכנים עובדות או ממצאים ניסיוניים ( בין שנתגלו עקב קונספציה מסוימת ובין שלא . ( שלישית , יש להימנע מכיפוף ספקולטיבי של השכל , מגלגולי אסוציאציה חופשית ומפלפול דרשני , המתעלם מקשרי ההיגיון המבני שבתופעות , מתנאי מציאותן או ממובני הפשט של טקסטים בתוך ההקשר שבו נכתבו או נאמרו . נובע מכאן שלא כל הפירושים שווים , וגם לא כל הזיכרונות . יש פירושים והבניות זיכרון שהם עדיפים מאחרים מבחינת נאמנותם לאמות המידה הביקורתיות שנמנו לעיל , כלומר , מבחינה אובייקטיבית ( אם נסכים להגדיר כך אובייקטיביות ;( והחתירה ליתר אובייקטיביות היא אידיאה מנחה גם כשאין לה מימוש שלם . יחד עם זאת , זיכרונם המעצב של עם או קבוצה אינו זהה עם ההיסטוריה הממשית או המוכחת שלהם . הזיכרון הוא מה שקבוצה זו רואה בו חלק של עברה – ובזה גם אחד ממרכיבי זהותה – בין שיש לכך ביסוס חיצוני ובין שלא . מבחינה זו , הזיכרון רחב מן ההיסטוריה הממשית והוא כולל בתוכו גם את המיתוס . ליסודות המיתוס שבזיכרון יש שני אופנים , מקורי ומטפורי . הראשון הוא מיתוס מכונן , לרוב עתיק במקורו , שנוצק במשך זמן רב לתוך דימויה העצמי של אומה או תרבות והתערב בסמלי זהותה האינטימיים . אלה הם יצירות בכתב ובעל פה , סיפורים קדומים ששקעו בתודעת העם , הזינו אותה במשך דורות , קנו להם מעמד מיוחס ונעשו חלק לא נפרד של הזיכרון ושל הזהות הקבוצתית . יוון בלי האודיסיאה והאיליאדה לא היתה יוון , אף שכבר בימי קדם ידעו שאלה בעיקר סיפורי אגדה . ואצל היהודים : סיפורי המקרא , על הסתירות שבהם ומקורם המעורפל בחלקו הגדול , הם חלק מן הזיכרון המכונן של העם ורכיב חיוני שנשמר בגלגולי זהותו . המובן השני , המטפורי , מתייחס לתבניות מאוחרות של פירוש וסיפר , שהתקשחו לסטריאוטיפ החולש על שאר חומרי הזיכרון . כאן כלולים מושגים מקובלים ואגדות היסטוריות שחדרו לצומתי הזיכרון הקיבוצי באמצעות החינוך , התקשורת , הרגלי הלשון , מחקרים אקדמיים ופופולריים ויצירות בדיוניות , והם מטביעים חותם על דרכי החשיבה והפירוש המיידיים שלנו גם בלי שאנו נותנים דעתנו לכך . בשני המקרים – אך בעיקר בשני – נדרשים עיון מחדש וזיכרון ביקורתי . זיכרון ביקורתי הוא מושג מודרני ביסודו . למעשה , הוא יסוד מכונן של המודרניות . מודרניות היא קודם כול מרד נגד שלטונה המחייב של המסורת , והמסורת נשענת על זיכרון המוסר אותה מדור לדור כמו שהיא , באופן שבו העבר מחייב את ההווה והעתיד . המודרנה היא מרד ביקורתי נגד מחויבות ישירה זו , ולכן היא יוצאת נגד תפקידו המסורתי של הזיכרון . לא מקרה הוא שפילוסוף המודרניות המובהק , הגל , הציג את הזיכרון כנושא השינוי הדיאלקטי – קרע עם העבר , המשמר יסודות נבחרים מן העבר באמצעות ארגונם מחדש ברמה חדשנית . הזיכרון המודרני , כצירוף ביקורתי של קרע והמשכיות , מבטל את משקלו הנורמטיבי של הרצף , ומעניק את הבכורה לתבונה ביקורתית היוצרת את הקרע . בכך הוא מעניק את הבכורה לזיכרון ביקורתי שבהיותו כזה הוא נושא בתוכו יסוד של חילון . מאז שנות ה60– של המאה ה20– מתנהל ויכוח על מידת היחסיות של הזיכרון הקיבוצי ושל ה"סיפר" ( נרטיב ) הכלול בו , שהשפיע גם על כתיבת ההיסטוריה היהודית והישראלית בזמננו . נוצרה מידה של תאימות ( קורלציה ) – לא הכרחית – בין מי שמבקר את ההיסטוריוגרפיה הרווחת למי שדוגל ברלטיביזם היסטורי . ייתכן שהרלטיביזם נתפס כחדשן , ולכן הוא נראה בעל ברית טבעי של חדשנות ורוויזיה היסטורית . ואולם הקשר בין השניים אינו מתחייב . יש כאן שתי זירות שונות . היסטוריון אינו צריך להיות רלטיביסט ( או פוסטמודרניסט ) כדי לבקר את הממסד התרבותי והפוליטי . עד לפני דור התקיפו מארקסיסטים את הממסד בשמו של "מדע אובייקטיבי , " ולעומתם , מאז הט-רים האנגליים , נעזרה העמדה השמרנית בספקנות בנוגע לחידושי התבונה וה . " דמה . " היום נראה , לפעמים , שהרלטיביזם הוא מקלטו של מי שכותב באופן מגמתי , בוטה ומוצהר , והאובייקטיביזם נעשה מבצרם של מי שרוצים להטיל מרות ד-גמטית על קוראיהם . אבל חלוקה זו לא מתחייבת מגוף העניין , ושני הקצוות הם , למעשה , דוגמטיים . זיכרון ביקורתי וביקורת הזיכרון יכולים לערער תפיסות מקובלות בלי להגיע בהכרח למסקנות זהות ; אבל הם חייבים להראות כבוד לאילוצי המציאות ( ה"נתונים ( " וההיגיון , ולהיות מודעים לאופי הפרשני של כל פעילות אינטלקטואלית , וכן לגבולות חירותו . בכך יקנו להם תוקף תרבותי , ואת הזכות הלגיטימית לבוא ולהשפיע בציבור , גם כשאינם מוכתרים בתארים וביומרות כמו "אמת כשהיא לעצמה" או "המציאות כמו שהיתה . " ב . היסטוריוגרפיה יהודית חדשה במרכז המדור הזה עומדים שני האופנים הראשיים שבהם נכנסו ביקורת הזיכרון וחילון הזיכרון לנוף התרבות היהודית החדשה , ואלה הם יצירתה של היסטוריוגרפיה יהודית מודרנית ושינוי רדיקלי של היחס למקרא . החלק השני של המדור מוקדש לבירור של דימויים ר-וחים על תולדות היהודים . המבוא הניתן כאן פורש את התבנית הקונספטואלית שלפיה נערך המדור , ועם זאת בא לחדד סוגיות נבחרות שנראה כי חשוב להבליטן ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|