|
|
Page:87
משה מנדלסון פול מנדס–פלור בעיני רבים מסמל מנדלסון , 1729 ) דסאו , 1786 – ברלין ) את היהודי המודרני הראשון , שגילם לראשונה את האפשרות שניתנה ליהודים להשתתף בתרבות החילונית המודרנית הכללאירופית בלא שההשתתפות הזאת תשלול את מחויבותו לאמונה ולאורח החיים היהודיים המסורתיים . קודמו החשוב , ברוך שפינוזה , שמנדלסון מודה בהשפעתו עליו , נטש למעשה את הקהילה היהודית עוד לפני שרבני אמסטרדם החרימוהו , ונעשה בתוך כך לדמות מרכזית בהגות הכלל–אירופית . בתנועת ההשכלה הגרמנית היו שכינו את מנדלסון "סוקראטס היהודי , " אך הוא נשאר יהודי שומר מצוות כל ימיו . שתי פעולות קישור חשובות בין היהדות להשכלה הגרמנית נטל מנדלסון על עצמו : תרגום המקרא לגרמנית ומפעל ביאור המקרא שנעשה בעברית . מנדלסון רכש את פרסומו הודות לתרומתו הפילוסופית בנושאי האסתטיקה , תורת ההכרה , המטפיזיקה והפסיכולוגיה . טיעוניו התבססו על התבונה , וכתלמיד של ההוגה הרציונליסט לייבניץ , הכיר מנדלסון אך ורק בהנחות המטפיזיות של הדת הטבעית שאינה כפופה לשום התגלות היסטורית . לפיכך אין בכתביו הפילוסופיים שום נגיעה בכתבי הקודש היהודיים , וכתביו אלה שייכים להגות הכללית של תנועת ההשכלה במאה ה . 18– ואולם , לדאבון לבו , ולמעשה נגד רצונו , נאלץ מנדלסון להגן על דבקותו באמונת אבותיו ובאורח החיים היהודי המסורתי לאחר שכמה מבקרים גרמניים טענו כי זו אינה מתיישבת עם דעותיו הפילוסופיות . בשנת 1782 כתב מנדלסון הקדמה לתרגום איגרתו של הרב מאמסטרדם מנשה בן–ישראל " להגנת היהדות" . ( 1656 ) בהקדמה זו תבע מתן שוויון זכויות אזרחי מלא ליהודים , אך גם תבע מן הקהילה היהודית לסייע בהשגת האמנסיפציה באמצעות ויתור על העצמאות של בתי הדין היהודיים . במיוחד הדגיש את הצורך בביטול מוסד החרם . בהיותו רגיש לטענות מתנגדי האמנסיפציה , שהיהודים היו ויישארו "מדינה בתוך מדינה , " ראה מנדלסון הכרח שבמדינה נאורה יבוטל קיומו של כל חוק בעל כוח כפייה , למעט חוקי המדינה . עמדתו כהוגה פוליטי חייבה לא רק סובלנות דתית אלא גם חוק שוויוני אחד לכולם . פולמוסן אנונימי ראה בכך הודאה של מנדלסון כי חוקת–משה היא בעצם חוקה תיאוקרטית , ולמעשה הוא רוצה בביטולה שכן בתנאים החדשים אין לה עוד כל משמעות . בתגובה לאיגרת הפרובוקטיבית הזאת כתב מנדלסון את בשלב מוקדם מאוד – בהסכם ישראלי–פלסטיני , עמדה שעוררה עליו תרעומת קשה בקרב יהודי צרפת , פרסם אלבר ממי , באסופה Juifs et Arabes ( יהודים וערבים , , ( 1974 טקסטים ההולמים ללא רחם במראית הדו–קיום היהודי–ערבי בארצות האיסלאם , אשר נוטים להציג אותו בצבעים ורודים מדי . את התביעה לביקורת עצמית אפשר למצוא בתחומים רבים נוספים . הסופר–הפילוסוף , שכל צורה של דוגמטיות וסלחנות זרות לו , סירב מאז ומתמיד להיחשב כרועה רוחני . הלקח הגדול שאפשר ללמוד ממנו הוא הסירוב העיקש לוותר ולו לרגע על חירות המחשבה . משה מנדלסון נכנס לעיר ברלין , בתחריט משנת . 1792 טיעון שיטתי על מעמדה של הדת במדינה רציונאלית : למדינה זכות לכפות על אזרחיה למלא את חובתם , הדת חייבת להיזקק לשכנוע פנימי בלבד
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|