|
|
Page:84
למשה מסיני" – לא מצא שום עניין לעסוק בנושאים המסורתיים של ההגות הדתית היהודית בימי הביניים : האל והטבע , תוארי האל וכיו"ב . הוא הקפיד לערוך הפרדה חותכת בין המדע לבין הדת . בתחום המדע היה רציונליסט נוקשה מבית מדרשו של הפוזיטיביזם הלוגי , הקובע שדרוש אישור תצפיתי ( של נתוני חושים ) לכל תיאוריה מדעית . מה שאי אפשר לאשר אותו בפועל אישור כזה אינו יכול להתקבל כ"אמת , " ומה שלא יכול לזכות באופן עקרוני לאישור כזה הוא חסר משמעות קוגניטיבית ( אינו אומר שום דבר על העולם . ( בהתאם לגישה הזאת הורה שגם המקרא אינו כולל בתוכו כל אמת עובדתית על העולם וחשיבותו היא אך ורק בהוריית דרך חיים ליהודים המאמינים . את היהדות לא מגדירה , בעיני ליבוביץ , ' דוקטרינה תיאולוגית , פילוסופית או אפילו אתית זו או אחרת , אלא היא מוגדרת בראש ובראשונה על פי אורח החיים ( שניתן לתצפית ) של קיום מצוות התורה . מבחינה זו התקופה המודרנית בשלשלת הדורות היא , לדידו , בקע המסכן את המשך קיום היהדות , שכן הסממן שאיחד בעבר את עם ישראל ושמר על ייחודו אינו מלכד עוד את כל היהודים . היהודי המאמין מקבל עליו "עול תורה ומצוות" מתוך חירות מלאה , ורק באופן זה יש לקיום המצוות משמעות דתית . צד "אקזיסטנציאליסטי" זה בהגותו של ליבוביץ' משעין את סמכות התורה על הכרעה רצונית של האדם וממנו נובעת גם השקפתו הליברלית בתחום יחסי דת ומדינה . אין המדינה צריכה לכפות את ההלכה על האזרחים , שכן על ידי כך היא תיטול משומרי המצוות את המשמעות הדתית של קיום המצוות , משמעות הנובעת כלכולה מקבלה מרצון של סמכות התורה ושל סמכות מפרשיה הראשונים והאחרונים . הצד הליברלי הזה התבלט יותר ויותר עם התפתחות מחשבתו של ליבוביץ , ' שכן בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה ובמאמרים שכינס בחיבורו תורה ומצוות בזמן הזה ( 1952 ) עדיין הביע את הדעה שהיהדות הדתית צריכה לשרטט קווי מתאר למדינה המקבלת עליה את חוקי התורה . ברוח זו תבע מודרניזציה של ההלכה ואת התאמתה לחיי מדינת יהודים ( מה ייעשה , למשל , בשבת כדי לשמור על השירותים החיוניים . ( ואולם לאחר זמן חזר בו ותפס את הרעיון הזה של מדינת הלכה לא רק כאוטופי , אלא גם כמזיק , שכן , תיאורטית , גם אם "יבואו ימות המשיח" וכל היהודים אזרחי המדינה ישמרו את מצוות התורה , עליהם לעשות זאת מתוך רצונם ולא מתוך כפיית המדינה . מכאן ואילך ראה את הדת כעוצמה רוחנית האמורה להיות תמיד באופוזיציה עקרונית למדינה , שכן זו האחרונה היא , לפחות מבחינה מסוימת , מנגנון שלטוני–כוחני אדיש לערכים . עם זאת ראה במדינה גורם הכרחי בחיי אדם , המונע את הנסיגה למצב הטבעי של מלחמת הכול בכול , וברוח זו הרבה לצטט את המשפט בפרקי אבות הממליץ על כיבוד הרשות , "שאלמלא מוראה – איש את אחיו חיים בלעו . " כשם שהקפיד להפריד בין דת למדע ובין מדינה לערכים , כן ביקש להפריד גם דת מאתיקה ויהדות מציונות . אף שכיבד אנשים בעלי השקפת עולם הומניסטית והיה מצוי איתם בדיאלוג מתמיד , הדגיש כי הדת אינה מתיישבת עם אתיקה הומניסטית בהיותה תיאוצנטרית . ליבוביץ' היה ציוני מימי נעוריו , אך הדגיש כי הציונות אינה המשך מחויב של היהדות , כי אם תנועה מדינית–חברתית שחוללו היהודים המודרניים " שמאסו בשלטון הגויים עליהם . " לפיכך , אין משמעות דתית ישירה להקמת המדינה , וכל שלהם הקמתה היא ראשיתם של " ימות המשיח" מטעים את הציבור . אף על פי כן , ובחצי–פה , הודה ליבוביץ' כי יש בעיניו משמעות דתית עקיפה להגשמת הציונות , שכן היא מקנה ליהודי המאמין זירת מאבק למלחמת תרבות על אופיו ועתידו של עם ישראל . המדינה כשהיא לעצמה אינה אלא מכשיר למילוי מאווייהם הקבילים של בני אדם ( כלומר , אותם מאוויים שמילוים אינו פוגע בזולת , ( ובהיותה ישעיהו ליבוביץ' – ערכים מוסריים של ממש , כמו מצוות דתיות , יש להם משמעות רק אם הם נבחרים בידי היחיד מתוך חירות מלאה מכל לחץ או כפייה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|