|
|
Page:78
הרמן כהן פול מנדס–פלור הרמן כהן ( 1918-1842 ) היה בנו של חזן וסיים בית מדרש לרבנים בברסלאו ( גרמניה , ( מוסד שהיה הולם בימינו את הזרם הקונסרבטיבי ביהדות . העניין שלו בפילוסופיה גבר על חינוכו הרבני והוא נעשה לאחת הדמויות המרכזיות בזרם הניאוקאנטיאני , ולמייסדה של אסכולת מארבורג רבת–ההשפעה שבזרם הזה . נוסף על מחקריו בתורת ההכרה ובאתיקה שנועדו לבסס את תורת קאנט ולעדכנה נוכח התפתחויות חדשות במדע ובחברה , היה כהן גם אינטלקטואל לוחם . הוא תמך במפלגה הסוציאלדמוקרטית בתקופה שרק מעטים מאנשי הרוח של גרמניה תמכו בה . הוא גילה אומץ לב אזרחי גם בעניינים יהודיים , כאשר התגלה כאויב מושבע של האנטישמיות וכמגן נלהב לזכויות האזרח של היהודים . הוא הרבה לכתוב גם על הפילוסופיה הדתית היהודית . כהרבה הוגים יהודיים אחרים ראה עצמו חייב להגיב על האפיון השלילי שנתן קאנט לדת היהודית כדת מדומה , בשל עבודת האל העבדותית שלה , שכולה פולחן ממוסד , ובשל הימנעותה מהדגשת האתיקה כעבודת האל האמיתית . כהן ניצל את ידיעותיו המופלגות ביהדות כדי לטעון שהאידיאליזם האתי של קאנט והיהדות מסכימים זה עם זה . לפי תפיסתו , מניחה האתיקה היהודית מושג של אלוהים אוניברסלי ויחידי הניתן להגנה רציונלית . כאן התנגד כהן לתפיסת דמות האל היהודית כדימוי בנפש העם , תפיסה שהציע ההוגה היהודי הגרמני מוריץ לצרוס . כהן הסכים לדעתו של קאנט שכל אתיקה , לרבות אתיקה דתית , חייבת להפיק את תקפותה ממושגים רציונליים ואוניברסליים . אך הוא הרחיב בפרשנותו את מושג האתיקה של קאנט בהחילו אותו לא רק על היחיד , אלא על החברה כולה , האמורה לקבל על עצמה את המשימה לעצב את העתיד בהתאם לעיקרון הרציונלי המוגדר של ה"ראוי" המוגדר א–פריורי . בכתביו הראשונים שנכתבו בין שנת 1873 לשנת , 1912 "התקופה המארבורגית" של יצירתו , נתפסה משימה זו כעיקרון מנחה שמתקדמים אל הגשמתו ללא הרף וללא סוף , שכן כל אימת שמושגת התקדמות בהגשמתו חוזר העיקרון ונסוג ( אם ניתן להתבטא כך ) לתוך העתיד . נצחיותה של המשימה המוסרית , שאל הגשמתה ניתן רק להתקרב "ללא סוף , " מחייבת להניח גם את נצחיותו של העולם המוחשי , שהוא המצע להתקדמות המוסרית של האנושות – אף על פי שהמדע אינו יכול לערוב לנצחיות זו . האל שעליו מדבר המקרא הוא אפוא בעיניו ה"ערב" הנצחי לכך שהעולם יתמיד בקיומו לעד , ובכך תובטח אפשרות אבל אין בה די . לדעתו לא ניתן להשתחרר מהשפעתו של עולם שבו " אדם לאדם – זאב " , ( Homo homini lupus ) והדמוקרטיה אינה מבטלת את ההתנהגות הכוחנית שבעולמנו . לפיכך תבע ז ' בוטינסקי שהעם היהודי ילמד " אלף בית חדש " – דהיינו , ילמד לירות . בלעדי זאת נדונה הציונות לכליה . גם הדמות היהודית הכוחנית שפיתח ז ' בוטינסקי ברומן שמשון היתה בעלת מאפייני מציאות שנלקחה מעולמם של השכנים הפלשתים . כך בא הדבר לידי ביטוי בשלוש ההנחיות שבצוואתו של שמשון לבני עמו : ראשית , " הכול יותן בברזל . אין יקר מברזל . " שנית , כי ישימו עליהם מלך : " ככה יעשו הפלשתים ועל כן ימשלו בכנען . " והדבר השלישי שציווה היה " ללמוד צחוק . " כדי להשיג מדינה ליהודים רצה ז'בוטינסקי במדיניות חוץ שאינה ייחודית יהודית . למסקנות האלה הגיע מתוך הכרת הטבע האנושי והיהודי . ביחס לעמים אחרים – מדיניות החוץ – צריכים היהודים לנהוג "ככל הגויים , " על פי טבע כלל בני האדם . ואילו בנוגע למדיניות החברתית – מדיניות הפנים – הוא התבסס על טבע היהודי כפי שהוא צפה אותו לאחר שיסיר מעליו את קליפת הגלותיות שכפפה את קומתו הרוחנית , יתנער מהגטו ויחזור אל ערכי התנ"ך הנצחיים . לקריאה נוספת : מקורות בכתבי ז'בוטינסקי : נאומים , 1940-1927 ערי ז'בוטינסקי ( הוצאת ספרים ) בע"מ , ירושלים , תש"ח . כתבים ציוניים ראשונים , ערי ז'בוטינסקי ( הוצאת ספרים ) בע"מ , ירושלים , תש"ט . אומה וחברה , ערי ז'בוטינסקי ( הוצאת ספרים ) בע"מ , ירושלים , תש"י . זאב ז'בוטינסקי , עקרונות מנחים לבעיות השעה , בעריכת פרופ' יוסף נדבה , הוצאת מכון ז'בוטינסקי , תל–אביב , תשמ"ב . 1981 – אוסף קטעי מקורות מצוי אצל משה בלע , עולמו של ז'בוטינסקי , הוצאת דפוסים , תל–אביב , תשכ"ב . 1972 – ספרים על ז'בוטינסקי והגותו : יעקב שביט , המיתולוגיות של הימין , פרק : 7 משנתו הלאומית של זאב ז'בוטינסקי : בינו לבין תנועתו ( עמ' , ( 207 ספרית עמדה – סדרת אקדמיה . בהוצאת בית ברל ומכון משה שרת ( תל–אביב , . ( 1986-1985 רפאלה בילסקי בן–חור , כל יחיד הוא מלך , המחשבה החברתית והמדינית של זאב ז'בוטינסקי , דביר , . 1988
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|